תפארת
קשתות רחבות של אוכרה, חום־אדמדם, ארגמן וטורקיז נשזרות זו בזו בקומפוזיציה אנכית ודחוסה. צבע השמן נמשך על פני הנייר ברצועות מעוגלות, ומשיכות המכחול הגלויות יוצרות קצב סוחף בין אזורים בהירים לכתמי צבע עמוקים. המפגש בין גוני האדמה לצבעים הקרירים מעניק לעבודה נוכחות אנרגטית שתתאים לסלון, למשרד או למסדרון.
סם גריפין
העבודה שלי מתחילה בתנ״ך — בסיפורים, בנבואות ובחזיונות שבו. אני לא ניגש אליהם כדי לאייר סצנות מהתנ״ך, אלא מתוך רצון לחשוב דרכם על החוויה של חיפוש אחר האלוהי. לאורך התנ״ך, ההתגלות אף פעם לא נשארת לאורך זמן. הנביא זוכה לחזון, ואז חוזר אל החושך. האל מתגלה, אבל גם מסתתר. רגעים של בהירות והשראה מתחלפים בריחוק, בספק ובשתיקה. אני נמשך למתח הזה — לרצון להתקרב למשהו שתמיד, במידה מסוימת, חומק מאיתנו. גם תהליך הציור שלי עובד בצורה דומה. אני מכסה את הבד בשכבות של צבע, ואז מוחק, מגרד ומסיר אותן, עד שלאט לאט מתחילים להופיע אור וצורה. הדימוי לא פשוט מצויר על הבד, אלא מתגלה מתוך מה שהיה מוסתר מתחת לפני השטח. מה שנחשף תמיד נשאר קשור למה שנשאר נסתר. העבודות שלי נמצאות איפשהו בין הפשטה לדימוי, בין חושך לאור, ובין גילוי להסתר. צורות מופיעות, נעלמות, וחוזרות שוב, בלי להפוך אף פעם למשהו לגמרי ברור או קבוע. בשבילי, זה גם משהו מהותי בחוויה הדתית. יש רגעים של השראה, של בהירות, ושל הכרת תודה עצומה — רגעים שבהם נדמה לרגע שהכול מואר מבפנים. אבל קשה להחזיק בהם. הם נעלמים בתוך החיים עצמם, בתוך השגרה והיום־יום, ומשאירים אחריהם געגוע לחזור אליהם. אולי זה גם המסע של הנביא — לא להחזיק בהתגלות, אלא להמשיך לחפש אותה. העבודה שלי נמצאת בתוך החיפוש הזה: בין הרגע שבו משהו מתגלה, לבין הרגע שבו הוא שוב נעלם.
העבודה שלי מתחילה בתנ״ך — בסיפורים, בנבואות ובחזיונות שבו. אני לא ניגש אליהם כדי לאייר סצנות מהתנ״ך, אלא מתוך רצון לחשוב דרכם על החוויה של חיפוש אחר האלוהי. לאורך התנ״ך, ההתגלות אף פעם לא נשארת לאורך זמן. הנביא זוכה לחזון, ואז חוזר אל החושך. האל מתגלה, אבל גם מסתתר. רגעים של בהירות והשראה מתחלפים בריחוק, בספק ובשתיקה. אני נמשך למתח הזה — לרצון להתקרב למשהו שתמיד, במידה מסוימת, חומק מאיתנו. גם תהליך הציור שלי עובד בצורה דומה. אני מכסה את הבד בשכבות של צבע, ואז מוחק, מגרד ומסיר אותן, עד שלאט לאט מתחילים להופיע אור וצורה. הדימוי לא פשוט מצויר על הבד, אלא מתגלה מתוך מה שהיה מוסתר מתחת לפני השטח. מה שנחשף תמיד נשאר קשור למה שנשאר נסתר. העבודות שלי נמצאות איפשהו בין הפשטה לדימוי, בין חושך לאור, ובין גילוי להסתר. צורות מופיעות, נעלמות, וחוזרות שוב, בלי להפוך אף פעם למשהו לגמרי ברור או קבוע. בשבילי, זה גם משהו מהותי בחוויה הדתית. יש רגעים של השראה, של בהירות, ושל הכרת תודה עצומה — רגעים שבהם נדמה לרגע שהכול מואר מבפנים. אבל קשה להחזיק בהם. הם נעלמים בתוך החיים עצמם, בתוך השגרה והיום־יום, ומשאירים אחריהם געגוע לחזור אליהם. אולי זה גם המסע של הנביא — לא להחזיק בהתגלות, אלא להמשיך לחפש אותה. העבודה שלי נמצאת בתוך החיפוש הזה: בין הרגע שבו משהו מתגלה, לבין הרגע שבו הוא שוב נעלם.
