חזון
זהו ציור אבסטרקטי מלא באנרגיה ותנועה. צורות מערבלות באדום עז ובכחול עמוק, בשילוב גווני חום רכים וגוונים אדמתיים, נראות כאילו הן זורמות זו לתוך זו. צבעים מסוימים נדמים כנסוגים לאחור ואחרים בולטים קדימה, וכך נוצרת תחושת עומק חזקה. משיכות המכחול רחבות ואקספרסיביות, והצבע נראה עבה ומעוצב. על רקע מעומעם של גווני ירוק וגוונים חמים, הצורות מזכירות גלים או עננים, והצופה מרגיש שהוא עד לתהליך של שינוי ולא לתמונה קפואה.
סם גריפין
העבודה שלי מתחילה בתנ״ך — בסיפורים, בנבואות ובחזיונות שבו. אני לא ניגש אליהם כדי לאייר סצנות מהתנ״ך, אלא מתוך רצון לחשוב דרכם על החוויה של חיפוש אחר האלוהי. לאורך התנ״ך, ההתגלות אף פעם לא נשארת לאורך זמן. הנביא זוכה לחזון, ואז חוזר אל החושך. האל מתגלה, אבל גם מסתתר. רגעים של בהירות והשראה מתחלפים בריחוק, בספק ובשתיקה. אני נמשך למתח הזה — לרצון להתקרב למשהו שתמיד, במידה מסוימת, חומק מאיתנו. גם תהליך הציור שלי עובד בצורה דומה. אני מכסה את הבד בשכבות של צבע, ואז מוחק, מגרד ומסיר אותן, עד שלאט לאט מתחילים להופיע אור וצורה. הדימוי לא פשוט מצויר על הבד, אלא מתגלה מתוך מה שהיה מוסתר מתחת לפני השטח. מה שנחשף תמיד נשאר קשור למה שנשאר נסתר. העבודות שלי נמצאות איפשהו בין הפשטה לדימוי, בין חושך לאור, ובין גילוי להסתר. צורות מופיעות, נעלמות, וחוזרות שוב, בלי להפוך אף פעם למשהו לגמרי ברור או קבוע. בשבילי, זה גם משהו מהותי בחוויה הדתית. יש רגעים של השראה, של בהירות, ושל הכרת תודה עצומה — רגעים שבהם נדמה לרגע שהכול מואר מבפנים. אבל קשה להחזיק בהם. הם נעלמים בתוך החיים עצמם, בתוך השגרה והיום־יום, ומשאירים אחריהם געגוע לחזור אליהם. אולי זה גם המסע של הנביא — לא להחזיק בהתגלות, אלא להמשיך לחפש אותה. העבודה שלי נמצאת בתוך החיפוש הזה: בין הרגע שבו משהו מתגלה, לבין הרגע שבו הוא שוב נעלם.
העבודה שלי מתחילה בתנ״ך — בסיפורים, בנבואות ובחזיונות שבו. אני לא ניגש אליהם כדי לאייר סצנות מהתנ״ך, אלא מתוך רצון לחשוב דרכם על החוויה של חיפוש אחר האלוהי. לאורך התנ״ך, ההתגלות אף פעם לא נשארת לאורך זמן. הנביא זוכה לחזון, ואז חוזר אל החושך. האל מתגלה, אבל גם מסתתר. רגעים של בהירות והשראה מתחלפים בריחוק, בספק ובשתיקה. אני נמשך למתח הזה — לרצון להתקרב למשהו שתמיד, במידה מסוימת, חומק מאיתנו. גם תהליך הציור שלי עובד בצורה דומה. אני מכסה את הבד בשכבות של צבע, ואז מוחק, מגרד ומסיר אותן, עד שלאט לאט מתחילים להופיע אור וצורה. הדימוי לא פשוט מצויר על הבד, אלא מתגלה מתוך מה שהיה מוסתר מתחת לפני השטח. מה שנחשף תמיד נשאר קשור למה שנשאר נסתר. העבודות שלי נמצאות איפשהו בין הפשטה לדימוי, בין חושך לאור, ובין גילוי להסתר. צורות מופיעות, נעלמות, וחוזרות שוב, בלי להפוך אף פעם למשהו לגמרי ברור או קבוע. בשבילי, זה גם משהו מהותי בחוויה הדתית. יש רגעים של השראה, של בהירות, ושל הכרת תודה עצומה — רגעים שבהם נדמה לרגע שהכול מואר מבפנים. אבל קשה להחזיק בהם. הם נעלמים בתוך החיים עצמם, בתוך השגרה והיום־יום, ומשאירים אחריהם געגוע לחזור אליהם. אולי זה גם המסע של הנביא — לא להחזיק בהתגלות, אלא להמשיך לחפש אותה. העבודה שלי נמצאת בתוך החיפוש הזה: בין הרגע שבו משהו מתגלה, לבין הרגע שבו הוא שוב נעלם.
