חזון מס. 9
זרם רחב של טורקיז וכחול חוצה את הבד ונפגש במקבצים עשירים של אדום, אוכרה, ירוק ולבן. צבעי השמן מונחים במשיכות חופשיות, עם מעברים רכים, שכבות חופפות ומרקם בד שנותר נוכח. הניגודים העזים והתנועה האלכסונית יוצרים תחושה סוחפת ואנרגטית, המתאימה במיוחד לסלון, לפינת אוכל או לחדר עבודה.
סם גריפין
העבודה שלי מתחילה בתנ״ך — בסיפורים, בנבואות ובחזיונות שבו. אני לא ניגש אליהם כדי לאייר סצנות מהתנ״ך, אלא מתוך רצון לחשוב דרכם על החוויה של חיפוש אחר האלוהי. לאורך התנ״ך, ההתגלות אף פעם לא נשארת לאורך זמן. הנביא זוכה לחזון, ואז חוזר אל החושך. האל מתגלה, אבל גם מסתתר. רגעים של בהירות והשראה מתחלפים בריחוק, בספק ובשתיקה. אני נמשך למתח הזה — לרצון להתקרב למשהו שתמיד, במידה מסוימת, חומק מאיתנו. גם תהליך הציור שלי עובד בצורה דומה. אני מכסה את הבד בשכבות של צבע, ואז מוחק, מגרד ומסיר אותן, עד שלאט לאט מתחילים להופיע אור וצורה. הדימוי לא פשוט מצויר על הבד, אלא מתגלה מתוך מה שהיה מוסתר מתחת לפני השטח. מה שנחשף תמיד נשאר קשור למה שנשאר נסתר. העבודות שלי נמצאות איפשהו בין הפשטה לדימוי, בין חושך לאור, ובין גילוי להסתר. צורות מופיעות, נעלמות, וחוזרות שוב, בלי להפוך אף פעם למשהו לגמרי ברור או קבוע. בשבילי, זה גם משהו מהותי בחוויה הדתית. יש רגעים של השראה, של בהירות, ושל הכרת תודה עצומה — רגעים שבהם נדמה לרגע שהכול מואר מבפנים. אבל קשה להחזיק בהם. הם נעלמים בתוך החיים עצמם, בתוך השגרה והיום־יום, ומשאירים אחריהם געגוע לחזור אליהם. אולי זה גם המסע של הנביא — לא להחזיק בהתגלות, אלא להמשיך לחפש אותה. העבודה שלי נמצאת בתוך החיפוש הזה: בין הרגע שבו משהו מתגלה, לבין הרגע שבו הוא שוב נעלם.
העבודה שלי מתחילה בתנ״ך — בסיפורים, בנבואות ובחזיונות שבו. אני לא ניגש אליהם כדי לאייר סצנות מהתנ״ך, אלא מתוך רצון לחשוב דרכם על החוויה של חיפוש אחר האלוהי. לאורך התנ״ך, ההתגלות אף פעם לא נשארת לאורך זמן. הנביא זוכה לחזון, ואז חוזר אל החושך. האל מתגלה, אבל גם מסתתר. רגעים של בהירות והשראה מתחלפים בריחוק, בספק ובשתיקה. אני נמשך למתח הזה — לרצון להתקרב למשהו שתמיד, במידה מסוימת, חומק מאיתנו. גם תהליך הציור שלי עובד בצורה דומה. אני מכסה את הבד בשכבות של צבע, ואז מוחק, מגרד ומסיר אותן, עד שלאט לאט מתחילים להופיע אור וצורה. הדימוי לא פשוט מצויר על הבד, אלא מתגלה מתוך מה שהיה מוסתר מתחת לפני השטח. מה שנחשף תמיד נשאר קשור למה שנשאר נסתר. העבודות שלי נמצאות איפשהו בין הפשטה לדימוי, בין חושך לאור, ובין גילוי להסתר. צורות מופיעות, נעלמות, וחוזרות שוב, בלי להפוך אף פעם למשהו לגמרי ברור או קבוע. בשבילי, זה גם משהו מהותי בחוויה הדתית. יש רגעים של השראה, של בהירות, ושל הכרת תודה עצומה — רגעים שבהם נדמה לרגע שהכול מואר מבפנים. אבל קשה להחזיק בהם. הם נעלמים בתוך החיים עצמם, בתוך השגרה והיום־יום, ומשאירים אחריהם געגוע לחזור אליהם. אולי זה גם המסע של הנביא — לא להחזיק בהתגלות, אלא להמשיך לחפש אותה. העבודה שלי נמצאת בתוך החיפוש הזה: בין הרגע שבו משהו מתגלה, לבין הרגע שבו הוא שוב נעלם.
יצירות דומות
