התעלות
הציור מציג שמיים מלאי עננים המסודרים בקומפוזיציה מערבלת ושכבתית. העננים הבהירים בחלק העליון נעים בהדרגה אל עננים כהים ועשירים יותר בחלק התחתון. פלטת הצבעים הרכה של אפרסק ותכלת מודגשת בנגיעות של אדום עמוק וחום. המרקם החלק, המזכיר צבע שמן, ומשיכות המכחול הנראות לעין מעניקים לעננים נפח, והאור המפוזר יוצר אווירה אתרית ושלווה. האדומים החמים מול הכחולים הקרירים מוסיפים תחושה תלת־ממדית, בדומה לתחקירי שמיים רומנטיים באמנות הקלאסית.
סם גריפין
העבודה שלי מתחילה בתנ״ך — בסיפורים, בנבואות ובחזיונות שבו. אני לא ניגש אליהם כדי לאייר סצנות מהתנ״ך, אלא מתוך רצון לחשוב דרכם על החוויה של חיפוש אחר האלוהי. לאורך התנ״ך, ההתגלות אף פעם לא נשארת לאורך זמן. הנביא זוכה לחזון, ואז חוזר אל החושך. האל מתגלה, אבל גם מסתתר. רגעים של בהירות והשראה מתחלפים בריחוק, בספק ובשתיקה. אני נמשך למתח הזה — לרצון להתקרב למשהו שתמיד, במידה מסוימת, חומק מאיתנו. גם תהליך הציור שלי עובד בצורה דומה. אני מכסה את הבד בשכבות של צבע, ואז מוחק, מגרד ומסיר אותן, עד שלאט לאט מתחילים להופיע אור וצורה. הדימוי לא פשוט מצויר על הבד, אלא מתגלה מתוך מה שהיה מוסתר מתחת לפני השטח. מה שנחשף תמיד נשאר קשור למה שנשאר נסתר. העבודות שלי נמצאות איפשהו בין הפשטה לדימוי, בין חושך לאור, ובין גילוי להסתר. צורות מופיעות, נעלמות, וחוזרות שוב, בלי להפוך אף פעם למשהו לגמרי ברור או קבוע. בשבילי, זה גם משהו מהותי בחוויה הדתית. יש רגעים של השראה, של בהירות, ושל הכרת תודה עצומה — רגעים שבהם נדמה לרגע שהכול מואר מבפנים. אבל קשה להחזיק בהם. הם נעלמים בתוך החיים עצמם, בתוך השגרה והיום־יום, ומשאירים אחריהם געגוע לחזור אליהם. אולי זה גם המסע של הנביא — לא להחזיק בהתגלות, אלא להמשיך לחפש אותה. העבודה שלי נמצאת בתוך החיפוש הזה: בין הרגע שבו משהו מתגלה, לבין הרגע שבו הוא שוב נעלם.
העבודה שלי מתחילה בתנ״ך — בסיפורים, בנבואות ובחזיונות שבו. אני לא ניגש אליהם כדי לאייר סצנות מהתנ״ך, אלא מתוך רצון לחשוב דרכם על החוויה של חיפוש אחר האלוהי. לאורך התנ״ך, ההתגלות אף פעם לא נשארת לאורך זמן. הנביא זוכה לחזון, ואז חוזר אל החושך. האל מתגלה, אבל גם מסתתר. רגעים של בהירות והשראה מתחלפים בריחוק, בספק ובשתיקה. אני נמשך למתח הזה — לרצון להתקרב למשהו שתמיד, במידה מסוימת, חומק מאיתנו. גם תהליך הציור שלי עובד בצורה דומה. אני מכסה את הבד בשכבות של צבע, ואז מוחק, מגרד ומסיר אותן, עד שלאט לאט מתחילים להופיע אור וצורה. הדימוי לא פשוט מצויר על הבד, אלא מתגלה מתוך מה שהיה מוסתר מתחת לפני השטח. מה שנחשף תמיד נשאר קשור למה שנשאר נסתר. העבודות שלי נמצאות איפשהו בין הפשטה לדימוי, בין חושך לאור, ובין גילוי להסתר. צורות מופיעות, נעלמות, וחוזרות שוב, בלי להפוך אף פעם למשהו לגמרי ברור או קבוע. בשבילי, זה גם משהו מהותי בחוויה הדתית. יש רגעים של השראה, של בהירות, ושל הכרת תודה עצומה — רגעים שבהם נדמה לרגע שהכול מואר מבפנים. אבל קשה להחזיק בהם. הם נעלמים בתוך החיים עצמם, בתוך השגרה והיום־יום, ומשאירים אחריהם געגוע לחזור אליהם. אולי זה גם המסע של הנביא — לא להחזיק בהתגלות, אלא להמשיך לחפש אותה. העבודה שלי נמצאת בתוך החיפוש הזה: בין הרגע שבו משהו מתגלה, לבין הרגע שבו הוא שוב נעלם.
