לראות בצבעים

ביצירה "לראות בצבעים", הדמות נושאת סימני מסע. הדמעות לא נעלמו, הצלקות עדיין חרוטות על פניה, והיא רחוקה משלמות. אבל משהו בתוכה השתנה. היא הפסיקה לראות את המציאות דרך גוונים של שחור ולבן, והחלה להבחין ביופי, באפשרויות ובאור שהיו שם כל הזמן. הפנים המונוכרומטיות מייצגות את המקום הפנימי שממשיך לשאת את הכאב, בעוד שהעולם שסביבה מתפרץ בצבעים, צורות וסמלים - ביטוי לעושר הרגשי, לתקווה ולרצון לצמוח גם מתוך השברים. אני מקווה שהצופה יתחבר לחוויה הזו, ימצא בה משהו מעצמו, וירגיש שהוא לא לבד. עבורי, היצירה היא הזמנה לעצור לרגע, להתבונן פנימה, ולגלות שלפעמים השינוי הגדול ביותר אינו במה שהעולם מציג לנו, אלא בדרך שבה אנחנו בוחרים לראות אותו. כי הרגע שבו מתחילים לראות בצבעים הוא לא הרגע שבו הכאב נעלם - אלא הרגע שבו התקווה מצליחה לחיות לצדו.