להרפות

עבורי, הציור הוא דרך לתת צורה לרגשות שקשה לבטא במילים. היצירה הזו עוסקת ברגע שבו איננו צריכים עוד להילחם בכל מה שאנחנו מרגישים. היא מזכירה לי שקבלה אינה ויתור, אלא התחלה חדשה - מקום שבו אפשר לנוח, לנשום, ולהרגיש שלמים יותר עם עצמנו. אני יוצרת מתוך העולם הפנימי שלי, והפנים הן תמיד נקודת ההתחלה. הן מובילות אותי אל הסיפור שנחשף במהלך העבודה, וכל יצירה היא עבורי מסע שמתגלה תוך כדי תהליך, מבלי לדעת מראש לאן יוביל. ביצירה הזו, לראשונה, הדמות עוצמת את עיניה. עבורי, זו אינה מחווה של בריחה מהמציאות, אלא של קבלה. אחרי תקופה של התבוננות, מאבק וחיפוש, היא מרשה לעצמה להרפות. עצימת העיניים מסמלת אמון - בעצמה, בדרך שעברה ובאפשרות למצוא שקט גם כשהעולם ממשיך לנוע סביבה. הרקע מלא בצבעים אורגניים, רכים וחיים, המזכירים צמיחה, טבע והתחדשות. לעומתם, הדמות נותרת בשחור־לבן, אך הפעם הניגוד אינו מבטא ניכור או כאב, אלא איזון. היא אינה מנסה עוד להיות חלק מהצבע שסביבה - היא פשוט קיימת בתוכו, בשלווה. אני מקווה שכל מי שיביט ביצירה יוכל למצוא בה חלק מעצמו, ולהרגיש, ולו לרגע, שהוא אינו לבד.