תלוי בנפילה
״וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא־יְכַזְּבוּ מֵימָיו״. טיפה אחת תלויה על קצה הענף, רגע לפני נפילתה. היא נדמית שברירית וארעית, נתונה בין אחיזה לשחרור, ובכל זאת בתוך גופה הזעיר משתקף עולם שלם. זהו רגע דקיק של מתח והשהיה - הטיפה עדיין כאן, אך כבר נושאת בתוכה את תנועת הנפילה. דווקא ברגע התלוי הזה מתגלה נוכחותו של המקור. הטיפה הקטנה אינה עומדת לבדה; היא חלק משפע שאינו פוסק. ההשתקפות המוארת בתוכה הופכת את הנקודה הזעירה למעין גן רווה- מקום שבו המעט מחזיק בתוכו הרבה, והטיפה נעשית עדשה למקור החיים. כך הפסוק מעניק לרגע השברירי תוקף אחר: לא אובדן ולא ארעיות, אלא נאמנות של מקור. המים יכולים לנוע, להשתחרר, ליפול אך: ״מַיִם אֲשֶׁר לֹא־יְכַזְּבוּ מֵימָיו״. הטיפה תלויה בנפילה- והמים ממשיכים לנוע, להרוות את אדמת הגן. מימי המקור אינם פוסקים. תלוי בנפילה אינו על הרגע שבו משהו נופל, אלא על הרגע שבין אחיזה לשחרור; הרגע שבו אפשר לגלות שגם כשהטיפה עוזבת את הענף, המקור שממנו באה אינו מפסיק לנבוע. הברכה הטמונה בכל רגעי המעבר, אי־הוודאות והשחרור, המקור אינו פוסק. הטיפה הנופלת תמצא את מקומה, המים ימשיכו לזרום, להרוות ולהזין, וכל שחרור יוכל להיות המשך של נביעה ולא סוף. גם בנקודות הדקיקות והתלויות ביותר, מקור הברכה והנאמנות לא יפסיק להאיר, להשקות ולהפרות, ולהשרות ברכה בכל מעשה ידינו. שנהיה כגן רווה המוציא חיים בשפע, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו
כמות
מיכל ענבר
מיכל ענבר (נ + 4) יוצרת חיים דרך הטבע. מתגוררת ביישוב גיתה שבגליל המערבי, על קו שמורת הטבע הפראית. ילדותה התעצבה על ברכי סבה התימני, שהעניק לה שלווה פנימית עמוקה ויכולת של התבוננות ושיחה עם הבריאה. בצעירותה רקדה וצילמה בעיניה את החיים מתוך תנועה חיה ונושמת. לפני כ-6 שנים החליטה לגלות את רזי הטבע ולהעלות אותם באמצעות האמנות. השילוב של זמן ומקום דרך העדשה של מיכל מעביר תחושה של חיבור למרחב ולזמן הנמצאים במתבונן. בימים אלה מקימה מיכל את 'בית ברכה' בית יצירה המכסה את הנסתר והסוד בתוך הגלוי ומאפשר למתבוננים לפתוח את הצוהר הנגלה להם באותה עת. גילויים של נסתרות: מבט אל תוך הקיים היצירה שלי נולדת מתוך הרצון והבקשה לגלות יופי ועוגן בתוך מציאות יומיומית כאוטית, מאתגרת ומטלטלת. במרחב שבו הנפש מחפשת משמעות, המצלמה משמשת עבורי ככלי מתוך מסעות פנימיים של קשב וגילוי - רגעים שבהם מפציע מראה המזכיר עולם אחר, שקט ופנימי, שמתקיים ממש כאן, בתוך עולמנו. אני מזמינה את המתבונן למסע של שינוי תודעה דרך שתי תנועות עיקריות: האחת היא צילומי מאקרו החודרים עמוק אל תוך הדבר פנימה - אל מרקמים וסודות זעירים שלעיתים חומקים מעין האדם. השנייה היא מבט רחב ופתוח יותר אל הנוף והמרחב. יש פעמים שעיני נמשכת לצלם אובייקטים שזהותם הראשונית אינה מפוענחת מיד, ובכך הם מזמינים את הצופה להסיר שכבות של הרגל, להסתכל מחדש, ולגלות פלא חדש בתוך המוכר. כל תצלום מוצג בשתי פוזיציות מקבילות: האחת עומדת בפני עצמה כדימוי נקי, והשנייה מלווה בטקסט - פסוק מכתבי רוח וקודש או מתוך שירה פנימית שעולה מעומקו של דבר. השילוב הזה אינו בא להסביר את התמונה, אלא יוצר מרחב של הדהוד. התמונה והמילה שזורות זו בזו כדי לעורר מחשבה, לפתוח את הלב, ולאפשר למתבונן להיכנס פנימה, אל מעבר לגלוי לעין אך בהחלט גלוי ללב .
מיכל ענבר (נ + 4) יוצרת חיים דרך הטבע. מתגוררת ביישוב גיתה שבגליל המערבי, על קו שמורת הטבע הפראית. ילדותה התעצבה על ברכי סבה התימני, שהעניק לה שלווה פנימית עמוקה ויכולת של התבוננות ושיחה עם הבריאה. בצעירותה רקדה וצילמה בעיניה את החיים מתוך תנועה חיה ונושמת. לפני כ-6 שנים החליטה לגלות את רזי הטבע ולהעלות אותם באמצעות האמנות. השילוב של זמן ומקום דרך העדשה של מיכל מעביר תחושה של חיבור למרחב ולזמן הנמצאים במתבונן. בימים אלה מקימה מיכל את 'בית ברכה' בית יצירה המכסה את הנסתר והסוד בתוך הגלוי ומאפשר למתבוננים לפתוח את הצוהר הנגלה להם באותה עת. גילויים של נסתרות: מבט אל תוך הקיים היצירה שלי נולדת מתוך הרצון והבקשה לגלות יופי ועוגן בתוך מציאות יומיומית כאוטית, מאתגרת ומטלטלת. במרחב שבו הנפש מחפשת משמעות, המצלמה משמשת עבורי ככלי מתוך מסעות פנימיים של קשב וגילוי - רגעים שבהם מפציע מראה המזכיר עולם אחר, שקט ופנימי, שמתקיים ממש כאן, בתוך עולמנו. אני מזמינה את המתבונן למסע של שינוי תודעה דרך שתי תנועות עיקריות: האחת היא צילומי מאקרו החודרים עמוק אל תוך הדבר פנימה - אל מרקמים וסודות זעירים שלעיתים חומקים מעין האדם. השנייה היא מבט רחב ופתוח יותר אל הנוף והמרחב. יש פעמים שעיני נמשכת לצלם אובייקטים שזהותם הראשונית אינה מפוענחת מיד, ובכך הם מזמינים את הצופה להסיר שכבות של הרגל, להסתכל מחדש, ולגלות פלא חדש בתוך המוכר. כל תצלום מוצג בשתי פוזיציות מקבילות: האחת עומדת בפני עצמה כדימוי נקי, והשנייה מלווה בטקסט - פסוק מכתבי רוח וקודש או מתוך שירה פנימית שעולה מעומקו של דבר. השילוב הזה אינו בא להסביר את התמונה, אלא יוצר מרחב של הדהוד. התמונה והמילה שזורות זו בזו כדי לעורר מחשבה, לפתוח את הלב, ולאפשר למתבונן להיכנס פנימה, אל מעבר לגלוי לעין אך בהחלט גלוי ללב .
