הָהָפוּךְ וְהַקָּצֶה
השתקפות והדהוד מבעד לעדשת המצלמה נחשף רגע חולף של בהירות, שבו הגבולות בין העולמות מיטשטשים. שמיים כחולים ועננים לבנים, רכים ועצומים, מביטים מטה ומוצאים את בבואתם במימיו השקטים של הים. שובר הגלים הכהה נעשה קו תפר דק - הקצה שבו שני המרחבים נפגשים. המציאות שמעל למים משתקפת בתוכם ויוצרת מראה הפוכה: תהום השמיים נמצאת מתחת לרגליים, והחול המוצק נושק לעננים החולפים. לרגע נדמה שאין עוד למעלה ולמטה, אלא מרחב אחד שבו כל צד משיב לאחר את פניו. "כְּמַיִם הַפָּנִים לַפָּנִים - כֵּן לֵב־הָאָדָם לָאָדָם." (משלי כ״ז, י״ט) הפסוק פותח את התמונה אל סוד המפגש האנושי. כשאנחנו מביטות באדם אחר, אנחנו פוגשות לא רק אותו, אלא גם משהו מעצמנו. המבט של האחר יכול להשיב אלינו צדדים שלא יכולנו לראות לבד; דבר שהוא מביא אל המפגש נעשה פתאום מראה לדבר שכבר חי בתוכנו. כך ההשתקפות נעשית הדהוד. משהו בנו יוצא לקראת האחר, משהו מן האחר חוזר אלינו, ובמרחב שבין השניים נולד גילוי. לא מפני ששני הצדדים זהים, אלא דווקא מפני שכל אחד מהם נשאר הוא עצמו ובכל זאת נעשה מראה לאחר. סודו של הקצה - הקצה אינו סוף, ואינו רק גבול. הוא נקודת המפגש שבה שני מרחבים היכולים להתקרב בלי לבטל זה את זה. השמים נשארים שמים, המים נשארים מים, ובכל זאת הם נעשים תמונת ראי. ההפרדה אינה נעלמת - היא נעשית המקום שמאפשר את החיבור. הדייג העומד הינו סימן לאדם הנמצא שוב ושוב על קווי המפגש: בין פנים לחוץ, בין הידוע לנסתר, בין מה שאנחנו יודעות על עצמנו לבין מה שהחיים משקפים לנו דרך האחר. כדי שהמים יוכלו לשאת את דמות השמים, הם זקוקים לשקט. כאשר פני המים סוערים, השמים עדיין שם, אבל בבואתם אינה נראית. כך גם באדם השקט אינו יוצר את ההשתקפות, אלא מאפשר לנו לראות אותה להיות אותה. מה שנתפס בעינינו כהיפוך מתגלה, אם כן, כשלמות אחת. השמים והמים מביטים זה בזה, וכל אחד מגלה את האחר בתוכו. גם במפגש האנושי אפשר להתרחש דבר דומה: לראות את האחר, ובתוך הראייה הזאת לגלות משהו עמוק יותר בעצמנו. הברכה הטמונה בתמונה היא ברכת המפגש והחיבור - היכולת להגיע אל הקצה ולגלות שהוא אינו מקום של פרידה, אלא המקום שבו שניים יכולים להיפגש באמת. להיות עם האחר מתוך מספיק שקט כדי לראות אותו, ולהיות פתוחוים גם למה שהמפגש מגלה לנו על עצמנו. לשקף, להשתקף ולהדהד בנו דבר חדש. בקצה, במקום שבו שני מרחבים נפגשים, מתגלה החיבור העמוק ביותר. כך הקצה אינו מפריד - הוא נקודת החיבור צילום, נייר, זכוכית, מסגרת 40x50 ס"מ, 50x70 ס"מ, 60x90 ס"מ, 70x100 ס"מ
כמות
מיכל ענבר
מיכל ענבר (נ + 4) יוצרת חיים דרך הטבע. מתגוררת ביישוב גיתה שבגליל המערבי, על קו שמורת הטבע הפראית. ילדותה התעצבה על ברכי סבה התימני, שהעניק לה שלווה פנימית עמוקה ויכולת של התבוננות ושיחה עם הבריאה. בצעירותה רקדה וצילמה בעיניה את החיים מתוך תנועה חיה ונושמת. לפני כ-6 שנים החליטה לגלות את רזי הטבע ולהעלות אותם באמצעות האמנות. השילוב של זמן ומקום דרך העדשה של מיכל מעביר תחושה של חיבור למרחב ולזמן הנמצאים במתבונן. בימים אלה מקימה מיכל את 'בית ברכה' בית יצירה המכסה את הנסתר והסוד בתוך הגלוי ומאפשר למתבוננים לפתוח את הצוהר הנגלה להם באותה עת. גילויים של נסתרות: מבט אל תוך הקיים היצירה שלי נולדת מתוך הרצון והבקשה לגלות יופי ועוגן בתוך מציאות יומיומית כאוטית, מאתגרת ומטלטלת. במרחב שבו הנפש מחפשת משמעות, המצלמה משמשת עבורי ככלי מתוך מסעות פנימיים של קשב וגילוי - רגעים שבהם מפציע מראה המזכיר עולם אחר, שקט ופנימי, שמתקיים ממש כאן, בתוך עולמנו. אני מזמינה את המתבונן למסע של שינוי תודעה דרך שתי תנועות עיקריות: האחת היא צילומי מאקרו החודרים עמוק אל תוך הדבר פנימה - אל מרקמים וסודות זעירים שלעיתים חומקים מעין האדם. השנייה היא מבט רחב ופתוח יותר אל הנוף והמרחב. יש פעמים שעיני נמשכת לצלם אובייקטים שזהותם הראשונית אינה מפוענחת מיד, ובכך הם מזמינים את הצופה להסיר שכבות של הרגל, להסתכל מחדש, ולגלות פלא חדש בתוך המוכר. כל תצלום מוצג בשתי פוזיציות מקבילות: האחת עומדת בפני עצמה כדימוי נקי, והשנייה מלווה בטקסט - פסוק מכתבי רוח וקודש או מתוך שירה פנימית שעולה מעומקו של דבר. השילוב הזה אינו בא להסביר את התמונה, אלא יוצר מרחב של הדהוד. התמונה והמילה שזורות זו בזו כדי לעורר מחשבה, לפתוח את הלב, ולאפשר למתבונן להיכנס פנימה, אל מעבר לגלוי לעין אך בהחלט גלוי ללב .
מיכל ענבר (נ + 4) יוצרת חיים דרך הטבע. מתגוררת ביישוב גיתה שבגליל המערבי, על קו שמורת הטבע הפראית. ילדותה התעצבה על ברכי סבה התימני, שהעניק לה שלווה פנימית עמוקה ויכולת של התבוננות ושיחה עם הבריאה. בצעירותה רקדה וצילמה בעיניה את החיים מתוך תנועה חיה ונושמת. לפני כ-6 שנים החליטה לגלות את רזי הטבע ולהעלות אותם באמצעות האמנות. השילוב של זמן ומקום דרך העדשה של מיכל מעביר תחושה של חיבור למרחב ולזמן הנמצאים במתבונן. בימים אלה מקימה מיכל את 'בית ברכה' בית יצירה המכסה את הנסתר והסוד בתוך הגלוי ומאפשר למתבוננים לפתוח את הצוהר הנגלה להם באותה עת. גילויים של נסתרות: מבט אל תוך הקיים היצירה שלי נולדת מתוך הרצון והבקשה לגלות יופי ועוגן בתוך מציאות יומיומית כאוטית, מאתגרת ומטלטלת. במרחב שבו הנפש מחפשת משמעות, המצלמה משמשת עבורי ככלי מתוך מסעות פנימיים של קשב וגילוי - רגעים שבהם מפציע מראה המזכיר עולם אחר, שקט ופנימי, שמתקיים ממש כאן, בתוך עולמנו. אני מזמינה את המתבונן למסע של שינוי תודעה דרך שתי תנועות עיקריות: האחת היא צילומי מאקרו החודרים עמוק אל תוך הדבר פנימה - אל מרקמים וסודות זעירים שלעיתים חומקים מעין האדם. השנייה היא מבט רחב ופתוח יותר אל הנוף והמרחב. יש פעמים שעיני נמשכת לצלם אובייקטים שזהותם הראשונית אינה מפוענחת מיד, ובכך הם מזמינים את הצופה להסיר שכבות של הרגל, להסתכל מחדש, ולגלות פלא חדש בתוך המוכר. כל תצלום מוצג בשתי פוזיציות מקבילות: האחת עומדת בפני עצמה כדימוי נקי, והשנייה מלווה בטקסט - פסוק מכתבי רוח וקודש או מתוך שירה פנימית שעולה מעומקו של דבר. השילוב הזה אינו בא להסביר את התמונה, אלא יוצר מרחב של הדהוד. התמונה והמילה שזורות זו בזו כדי לעורר מחשבה, לפתוח את הלב, ולאפשר למתבונן להיכנס פנימה, אל מעבר לגלוי לעין אך בהחלט גלוי ללב .
