הים זוכר את האור

הים זוכר את האור ״יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ; יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ״. (דברי הימים א׳ ט״ז, ל״א; תהילים צ״ו, י״א) הים זוכר את האור וממשיך אותו. תצלום פנורמי של שקיעה מעל הים, שבו צבעי אש עזים - כתום, אדום וסגול - בוערים ברקיע ומשתקפים במלוא העוצמה על פני המים. קו האופק נחצה על ידי צלליות הרים כהות, המדגישות את המפגש בין חשכת הארץ לבין האור השמימי. השמים אינם רק משתקפים בים - הם נפגשים בו. פני המים נעשים לראי חי, הקולט את אור השמים, משיב אותו בתנועה ומעמיק את הריצודים העדינים הנוצרים על פניו. מה שנולד בשמים עובר אל המים ונעשה בהם זיכרון חי של אור, תנועה וזמן. השמים שמחים באור, הארץ נושאת אותו, והים מקבל אותו אל תוכו. האור חולף, אך אינו נעלם; הוא נטמע במים ונמשך בהם כהשתקפות, כרטט, כזיכרון. הטבע כולו נעשה עדות לכך שאין אור שנאבד. הים נושא אותו, ממשיך אותו, ונותן לו להיטמע בתוכו להפוך מזיכרון של שמים לאור חי בתוך המים. הים אינו רק זוכר את האור - הוא ממשיך אותו. תצלום פנורמי של שקיעה מעל הים, שבו צבעי אש עזים - כתום, אדום וסגול - בוערים ברקיע ומשתקפים במלוא העוצמה על פני המים. קו האופק נחצה על ידי צלליות הרים כהות, המדגישות את המפגש בין חשכת הארץ לבין האור השמימי. השמים אינם רק משתקפים בים - הם נפגשים בו. פני המים נעשים לראי חי, הקולט את אור השמים, משיב אותו בתנועה ומעמיק את הריצודים העדינים הנוצרים על פניו. מה שנולד בשמים עובר אל המים ונעשה בהם זיכרון חי של אור, תנועה וזמן. השמים שמחים באור, הארץ נושאת אותו, והים מקבל אותו אל תוכו. האור חולף, אך אינו נעלם; הוא נטמע במים ונמשך בהם כהשתקפות, כרטט, כזיכרון. הטבע כולו נעשה עדות לכך שאין אור שנאבד. הים נושא אותו, ממשיך אותו, ונותן לו להיטמע בתוכו להפוך מזיכרון של שמים לאור חי בתוך המים