מול האור

דמות בודדת מתגלה מתוך סערה של אש ואור, תלויה בין הגשמי לרוחני. בהשראת הדימויים והרוח של חג החנוכה, היצירה חורגת מתיאור מילולי של המנורה ונכנסת למרחב סמלי ופתוח לפרשנות. תנועות האש המתעקלות מזכירות את קני המנורה, אך גם כנפיים, זרמי אנרגיה או כוחות של שינוי המקיפים את הדמות שבמרכז. אותם הגוונים הבוערים בתוך הלהבות שזורים גם בגלימתה של הדמות, עד שהגבול בין האדם לבין האש עצמה מתחיל להיטשטש. במקום לעמוד מול האור, נדמה כי הדמות מתאחדת עמו — נעשית גם נושאת האור וגם השתקפותו. היצירה מזמינה רבדים שונים של פרשנות: הנשמה הנמשכת אל ההארה, האור המתמשך לאורך הדורות, או התמזגות הרוח האנושית עם דבר־מה נצחי ואלוקי. רוויית תנועה וסמליות, היצירה מדברת על חנוכה לא רק כזיכרון היסטורי, אלא כחוויה פנימית של עמידות, התעוררות רוחנית וגילוי מחודש של אור מתוך החושך.