הילה
ביצירה הזאת מופיע לראשונה צבע בתוך הדמות. הוא עדיין מהוסס, מרוכז בעין אחת ובדמעות, כאילו הרגש מתחיל לבצבץ אחרי תקופה ארוכה שבה הכול התקיים בשחור ולבן. הדמעות נושאות שני צבעים - אדום וכחול, כמו דם ומים. הן מספרות על כאב, אבל גם על חיים. על מה שנפצע ועל מה שממשיך לזרום. השפתיים השחורות נדמות כקול שנשחק, מילים שלא נאמרו או חלקים בתוכי שעדיין ממתינים להחלים. הרקע מורכב מצורות גיאומטריות צבעוניות, מצוירות בפשטות כמעט ילדותית אך בוגרת. הוא מבטא עבורי את נקודת המפגש בין עולמו של הילד לבין עולמו של המבוגר. ילד שצריך להתבגר מהר ולהתקיים במציאות. סביב הדמות נבנית הילה. היא עשויה גם מקוצים וגם מאור; גבול שמגן מבלי לנתק. היא מסמלת את הרגע שבו ההגנה כבר אינה רק חומה, אלא גם אפשרות להמשיך להיות רגיש בעולם שאינו תמיד עדין. אני יוצרת מתוך העולם הפנימי שלי, והפנים הן תמיד נקודת ההתחלה. הן מובילות אותי אל הסיפור שנחשף במהלך העבודה. אני מקווה שכל מי שיביט ביצירה יוכל למצוא בה חלק מעצמו, ולהרגיש, ולו לרגע, שהוא אינו לבד.
אסיה גלינסקי
אסיה גלינסקי היא אמנית עכשווית ילידת אוקראינה, היוצרת ציורים פיגורטיביים־אקספרסיביים החוקרים את העולם הפנימי, הרגש ובריאות הנפש באמצעות צבע, קו וסמליות. היא בעלת תואר ראשון במנהל עסקים ושיווק, ויזמית בתחום המסחר האלקטרוני, אך לאורך כל חייה היצירה הייתה חלק בלתי נפרד מזהותה - דרך לחשוב, להרגיש ולהבין את העולם. בשנת 2019, בעקבות התמודדות עם דיכאון ממושך, חזרה לצייר לאחר שנים של הפסקה. בתקופה זו נולדה שפתה האמנותית הראשונית: ציורי Line Art בשחור ולבן בלבד, ביטוי ישיר לעולמה הפנימי באותה עת - עולם שבו הצבע כמעט שלא היה נוכח. בהמשך אובחנה עם הפרעה דו־קוטבית. ההתמודדות עם תנודות הרגש, לצד החיפוש אחר משמעות ויציבות, העמיקה את הקשר שלה לאמנות והפכה את היצירה לצורך קיומי. בהדרגה החלו להופיע צבעים ביצירותיה - לא רק כבחירה אסתטית, אלא כסמל לתהליך רגשי ולהתרחבות העולם הפנימי. המעבר מהמונוכרום אל הצבע משקף עבורה את האפשרות למצוא חיים, תקווה ומורכבות גם בתוך החוויה הנפשית. גלינסקי יוצרת מתוך צורך לתת צורה למה שלא תמיד ניתן לבטא במילים. ציוריה הם מרחבים שבהם רגשות, מחשבות וחוויות פנימיות מתורגמים לדימויים חזותיים - פנים, צבעים, סמלים וצורות המתלכדים לכדי עולם רגשי מורכב. עבודותיה אינן מבקשות להמחיש אבחנה או לספק תשובות. הן מזמינות את הצופה להתבונן במורכבות האנושית - במתח שבין כאב לתקווה, בין שבר לרכות, בין עומס רגשי לבין הרצון להמשיך לאהוב, להתחבר ולהיות. עבור גלינסקי, האמנות היא גשר בין עולמות פנימיים. היא מקווה שכל אדם שיעמוד מול יצירותיה יוכל למצוא בהן הד לאנושיות שלו. אם הציור יגרום לצופה אחד להרגיש פחות לבד, או יעודד שיחה פתוחה יותר על בריאות הנפש ועל החוויה האנושית, הרי שהיצירה השיגה את מטרתה.
אסיה גלינסקי היא אמנית עכשווית ילידת אוקראינה, היוצרת ציורים פיגורטיביים־אקספרסיביים החוקרים את העולם הפנימי, הרגש ובריאות הנפש באמצעות צבע, קו וסמליות. היא בעלת תואר ראשון במנהל עסקים ושיווק, ויזמית בתחום המסחר האלקטרוני, אך לאורך כל חייה היצירה הייתה חלק בלתי נפרד מזהותה - דרך לחשוב, להרגיש ולהבין את העולם. בשנת 2019, בעקבות התמודדות עם דיכאון ממושך, חזרה לצייר לאחר שנים של הפסקה. בתקופה זו נולדה שפתה האמנותית הראשונית: ציורי Line Art בשחור ולבן בלבד, ביטוי ישיר לעולמה הפנימי באותה עת - עולם שבו הצבע כמעט שלא היה נוכח. בהמשך אובחנה עם הפרעה דו־קוטבית. ההתמודדות עם תנודות הרגש, לצד החיפוש אחר משמעות ויציבות, העמיקה את הקשר שלה לאמנות והפכה את היצירה לצורך קיומי. בהדרגה החלו להופיע צבעים ביצירותיה - לא רק כבחירה אסתטית, אלא כסמל לתהליך רגשי ולהתרחבות העולם הפנימי. המעבר מהמונוכרום אל הצבע משקף עבורה את האפשרות למצוא חיים, תקווה ומורכבות גם בתוך החוויה הנפשית. גלינסקי יוצרת מתוך צורך לתת צורה למה שלא תמיד ניתן לבטא במילים. ציוריה הם מרחבים שבהם רגשות, מחשבות וחוויות פנימיות מתורגמים לדימויים חזותיים - פנים, צבעים, סמלים וצורות המתלכדים לכדי עולם רגשי מורכב. עבודותיה אינן מבקשות להמחיש אבחנה או לספק תשובות. הן מזמינות את הצופה להתבונן במורכבות האנושית - במתח שבין כאב לתקווה, בין שבר לרכות, בין עומס רגשי לבין הרצון להמשיך לאהוב, להתחבר ולהיות. עבור גלינסקי, האמנות היא גשר בין עולמות פנימיים. היא מקווה שכל אדם שיעמוד מול יצירותיה יוכל למצוא בהן הד לאנושיות שלו. אם הציור יגרום לצופה אחד להרגיש פחות לבד, או יעודד שיחה פתוחה יותר על בריאות הנפש ועל החוויה האנושית, הרי שהיצירה השיגה את מטרתה.
יצירות דומות
