הילה

ביצירה הזאת מופיע לראשונה צבע בתוך הדמות. הוא עדיין מהוסס, מרוכז בעין אחת ובדמעות, כאילו הרגש מתחיל לבצבץ אחרי תקופה ארוכה שבה הכול התקיים בשחור ולבן. הדמעות נושאות שני צבעים - אדום וכחול, כמו דם ומים. הן מספרות על כאב, אבל גם על חיים. על מה שנפצע ועל מה שממשיך לזרום. השפתיים השחורות נדמות כקול שנשחק, מילים שלא נאמרו או חלקים בתוכי שעדיין ממתינים להחלים. הרקע מורכב מצורות גיאומטריות צבעוניות, מצוירות בפשטות כמעט ילדותית אך בוגרת. הוא מבטא עבורי את נקודת המפגש בין עולמו של הילד לבין עולמו של המבוגר. ילד שצריך להתבגר מהר ולהתקיים במציאות. סביב הדמות נבנית הילה. היא עשויה גם מקוצים וגם מאור; גבול שמגן מבלי לנתק. היא מסמלת את הרגע שבו ההגנה כבר אינה רק חומה, אלא גם אפשרות להמשיך להיות רגיש בעולם שאינו תמיד עדין. אני יוצרת מתוך העולם הפנימי שלי, והפנים הן תמיד נקודת ההתחלה. הן מובילות אותי אל הסיפור שנחשף במהלך העבודה. אני מקווה שכל מי שיביט ביצירה יוכל למצוא בה חלק מעצמו, ולהרגיש, ולו לרגע, שהוא אינו לבד.