פרימה
היצירה מציגה סבך של חוטים שחורים הנע בין צפיפות להתפזרות, בין קשר לפרימה. מתוך שכבה כהה ודחוסה משתלשלים קווים דקים ושבירים, המזכירים שורשים, עצבים או זיכרונות פנימיים. העבודה עוסקת ברגע שבו דבר שהיה מחובר מתחיל להיפתח וחושפת את המתח שבין התפרקות להמשכיות. מתוך הפרימה עולה גם תקווה: כל עוד נותר חוט, קיימת אפשרות להמשיך, להיאחז ולהיקשר מחדש.
כמות
מירב שקד
בעבודות הרקמה שלי אני עובדת בשחור ולבן, על בד חשוף ופשוט. באמצעות החוט אני מחברת בין זיכרונות אישיים ובין־דוריים, סיפורים משפחתיים, אירועים ומקומות שהותירו בי סימן. הרקמה עבורי היא פעולה של חקירה פנימית. דרך הקו השחור אני מנסה להבין את המקומות שממשיכים לפעול בתוכי - גם אם אני מודעת להם וגם אם לא. הדימויים נבנים מתוך שכבות: בית, נוף, דמות, שורשים, גוף, קווים סבוכים וצורות אורגניות. הם מספרים על תנועה בין יציבות להתפוררות, בין שייכות לזרות, בין עבר להווה. הבחירה במונוכרומטיות מדגישה את הדיכוטומיה שבין שחור ללבן, בין קצוות, בין שפל וגאות. כאדם אני מכירה את התנועה הזו: עליות וירידות, תקופות של נפילה ורגעים של התרוממות. כאומנית שעובדת בעיקר על פרויקטים אני פועלת במחזוריות של אינטנסיביות ודממה: תקופות של ריכוז, מאמץ ופעולה, ולאחריהן שקט, חוסר והתרוקנות. החיים הם גם הסבך, גם הקרע, גם התפר וגם האפשרות להמשיך. ברגעים הקשים אני מחזיקה באמונה שאחרי כל ירידה יש עלייה, שגם בנפילה יש בחירה ושבתוך כל ניסיון טמון נס. אני שואפת שהאמנות שלי תהיה מקום של עדות, ריפוי וכוח, שתאפשר לאחרים לזהות בתוכה משהו מעצמם ולהיזכר שגם בתוך חושך, קיים חוט של תקווה.
בעבודות הרקמה שלי אני עובדת בשחור ולבן, על בד חשוף ופשוט. באמצעות החוט אני מחברת בין זיכרונות אישיים ובין־דוריים, סיפורים משפחתיים, אירועים ומקומות שהותירו בי סימן. הרקמה עבורי היא פעולה של חקירה פנימית. דרך הקו השחור אני מנסה להבין את המקומות שממשיכים לפעול בתוכי - גם אם אני מודעת להם וגם אם לא. הדימויים נבנים מתוך שכבות: בית, נוף, דמות, שורשים, גוף, קווים סבוכים וצורות אורגניות. הם מספרים על תנועה בין יציבות להתפוררות, בין שייכות לזרות, בין עבר להווה. הבחירה במונוכרומטיות מדגישה את הדיכוטומיה שבין שחור ללבן, בין קצוות, בין שפל וגאות. כאדם אני מכירה את התנועה הזו: עליות וירידות, תקופות של נפילה ורגעים של התרוממות. כאומנית שעובדת בעיקר על פרויקטים אני פועלת במחזוריות של אינטנסיביות ודממה: תקופות של ריכוז, מאמץ ופעולה, ולאחריהן שקט, חוסר והתרוקנות. החיים הם גם הסבך, גם הקרע, גם התפר וגם האפשרות להמשיך. ברגעים הקשים אני מחזיקה באמונה שאחרי כל ירידה יש עלייה, שגם בנפילה יש בחירה ושבתוך כל ניסיון טמון נס. אני שואפת שהאמנות שלי תהיה מקום של עדות, ריפוי וכוח, שתאפשר לאחרים לזהות בתוכה משהו מעצמם ולהיזכר שגם בתוך חושך, קיים חוט של תקווה.
