סירה על חוט השערה
היצירה מציגה מבנה רקום בחוט שחור על בד חשוף ובהיר. מתוך בסיס דחוס וסבוך מתרוממת צורה המזכירה סירה, מפרש, אוהל או בית ארעי. החוטים נמתחים כלפי מעלה ומתפזרים לצדדים, בונים מבנה עדין ושברירי, שנראה כאילו הוא מתקיים על גבול דק בין אחיזה לקריסה. הסירה אינה סירה של ביטחון, אלא של מעבר: גוף קטן ושקוף כמעט, הנושא בתוכו סבך של קווים, זיכרונות וקשרים. היא נדמית כמנסה להחזיק מעמד בתוך תנועה, בתוך מים בלתי נראים, בתוך מציאות שבה כל חוט יכול להיפרם. המפרש עשוי מקווים מתוחים ורופפים גם יחד, ומעלה תחושה של מאמץ להמשיך לנוע למרות השבריריות. ברוח הצהרת האמן, העבודה נעה בין יציבות להתפוררות, בין שייכות לזרות, בין נפילה להתרוממות. הקו השחור הופך למפה פנימית של זיכרונות אישיים ובין־דוריים, שורשים, גוף וסבך משפחתי. דווקא מתוך המבנה הפרום עולה תקווה: כל עוד הסירה מוחזקת בחוט, גם על חוט השערה, קיימת אפשרות להמשיך במסע
כמות
מירב שקד
בעבודות הרקמה שלי אני עובדת בשחור ולבן, על בד חשוף ופשוט. באמצעות החוט אני מחברת בין זיכרונות אישיים ובין־דוריים, סיפורים משפחתיים, אירועים ומקומות שהותירו בי סימן. הרקמה עבורי היא פעולה של חקירה פנימית. דרך הקו השחור אני מנסה להבין את המקומות שממשיכים לפעול בתוכי - גם אם אני מודעת להם וגם אם לא. הדימויים נבנים מתוך שכבות: בית, נוף, דמות, שורשים, גוף, קווים סבוכים וצורות אורגניות. הם מספרים על תנועה בין יציבות להתפוררות, בין שייכות לזרות, בין עבר להווה. הבחירה במונוכרומטיות מדגישה את הדיכוטומיה שבין שחור ללבן, בין קצוות, בין שפל וגאות. כאדם אני מכירה את התנועה הזו: עליות וירידות, תקופות של נפילה ורגעים של התרוממות. כאומנית שעובדת בעיקר על פרויקטים אני פועלת במחזוריות של אינטנסיביות ודממה: תקופות של ריכוז, מאמץ ופעולה, ולאחריהן שקט, חוסר והתרוקנות. החיים הם גם הסבך, גם הקרע, גם התפר וגם האפשרות להמשיך. ברגעים הקשים אני מחזיקה באמונה שאחרי כל ירידה יש עלייה, שגם בנפילה יש בחירה ושבתוך כל ניסיון טמון נס. אני שואפת שהאמנות שלי תהיה מקום של עדות, ריפוי וכוח, שתאפשר לאחרים לזהות בתוכה משהו מעצמם ולהיזכר שגם בתוך חושך, קיים חוט של תקווה.
בעבודות הרקמה שלי אני עובדת בשחור ולבן, על בד חשוף ופשוט. באמצעות החוט אני מחברת בין זיכרונות אישיים ובין־דוריים, סיפורים משפחתיים, אירועים ומקומות שהותירו בי סימן. הרקמה עבורי היא פעולה של חקירה פנימית. דרך הקו השחור אני מנסה להבין את המקומות שממשיכים לפעול בתוכי - גם אם אני מודעת להם וגם אם לא. הדימויים נבנים מתוך שכבות: בית, נוף, דמות, שורשים, גוף, קווים סבוכים וצורות אורגניות. הם מספרים על תנועה בין יציבות להתפוררות, בין שייכות לזרות, בין עבר להווה. הבחירה במונוכרומטיות מדגישה את הדיכוטומיה שבין שחור ללבן, בין קצוות, בין שפל וגאות. כאדם אני מכירה את התנועה הזו: עליות וירידות, תקופות של נפילה ורגעים של התרוממות. כאומנית שעובדת בעיקר על פרויקטים אני פועלת במחזוריות של אינטנסיביות ודממה: תקופות של ריכוז, מאמץ ופעולה, ולאחריהן שקט, חוסר והתרוקנות. החיים הם גם הסבך, גם הקרע, גם התפר וגם האפשרות להמשיך. ברגעים הקשים אני מחזיקה באמונה שאחרי כל ירידה יש עלייה, שגם בנפילה יש בחירה ושבתוך כל ניסיון טמון נס. אני שואפת שהאמנות שלי תהיה מקום של עדות, ריפוי וכוח, שתאפשר לאחרים לזהות בתוכה משהו מעצמם ולהיזכר שגם בתוך חושך, קיים חוט של תקווה.
