הכל צפוי והרשות נתונה
שמה של היצירה במקור היה "כאוס מאורגן" כי כשסיימתי אותה הרגשתי שחסרה לה קומפוזיציה אבל אז הבנתי שזה הקסם שלה, הכאוס הוא הקומפוזיציה. בהמשך נתקלתי בביטוי "הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה" מתוך מסכת אבות (פרק ג', משנה ט"ו) והרגשתי שהוא מתאים יותר. המשפט הזה מציג בקצרנות גאונית את הפרדוקס המרכזי של הקיום האנושי – המתח בין ידיעה מראש (גורל) לבין בחירה חופשית: • הַכֹּל צָפוּי: אלוהים נמצא מעבר לזמן, ולכן הכל כבר ידוע וגלוי לפניו (העבר, ההווה והעתיד). • וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה: למרות שאלוהים יודע מה יקרה, לאדם יש חופש בחירה מלא לפעול כרצונו, לבחור בין טוב לרע, ולעצב את גורלו. במילים פשוטות: ידיעתו של אלוהים אינה מכריחה או קובעת את התנהגות האדם.
ליאת סגל מנשה
ליאת סגל-מנשה עוסקת בעיצוב משקפיים ביום-יום ובציור אבסטרקטי בלילה. קצת אחרי שהילדים נרדמים היא מוציאה את הצבעים והקנבס ומפליגה. מאז שהיא ילדה, ליאת עוסקת באומנות. האומנות משנה את פניה אחת לכמה שנים, ובעשור האחרון הציור האבסטרקטי הוכיח שהוא כאן כדי להישאר. ליאת שואפת בציוריה להעביר רגש, תחושה של מה שהעין לא בהכרח רואה. למשל, היא שואפת להרגיש פריחה מבלי לצייר פרח בצורה מסורתית. הצבע הוורוד בחר בה, כל ציור שהתחילה הסתיים באם רצתה או לא, כוורוד. הוורוד על גווניו השונים הוא טביעת האצבע שלה כאומנית. כל ציור נחתם מאחורה עם ציטוט משיר ישראלי או לועזי שהזיז משהו בלב שלה, ומעביר לדעתה את המצב הנפשי שהייתה בו בזמן הציור או את הרגש שניסתה להעביר לקנבס.
ליאת סגל-מנשה עוסקת בעיצוב משקפיים ביום-יום ובציור אבסטרקטי בלילה. קצת אחרי שהילדים נרדמים היא מוציאה את הצבעים והקנבס ומפליגה. מאז שהיא ילדה, ליאת עוסקת באומנות. האומנות משנה את פניה אחת לכמה שנים, ובעשור האחרון הציור האבסטרקטי הוכיח שהוא כאן כדי להישאר. ליאת שואפת בציוריה להעביר רגש, תחושה של מה שהעין לא בהכרח רואה. למשל, היא שואפת להרגיש פריחה מבלי לצייר פרח בצורה מסורתית. הצבע הוורוד בחר בה, כל ציור שהתחילה הסתיים באם רצתה או לא, כוורוד. הוורוד על גווניו השונים הוא טביעת האצבע שלה כאומנית. כל ציור נחתם מאחורה עם ציטוט משיר ישראלי או לועזי שהזיז משהו בלב שלה, ומעביר לדעתה את המצב הנפשי שהייתה בו בזמן הציור או את הרגש שניסתה להעביר לקנבס.
יצירות דומות
