
Ballade
יצירה זו שייכת לסדרת Musical Abstraction. לא כל תנועה צריכה יעד. Ballade נולדה מתוך מקום שקט יותר מרבות מהיצירות בסדרה. המחוות עדיין אינטואיטיביות, והסימנים עדיין פיזיים, אך הם כבר אינם נאבקים בבד. הם זורמים, עוצרים, מצטלבים ומתחילים מחדש, כשהם מוצאים את הקצב שלהם. שם היצירה לקוח מן הצורה המוזיקלית Ballade, הידועה באופייה הלירי והאקספרסיבי. במקום לנוע לעבר שיא אחד, היצירה נפרשת כמו מנגינה ומזמינה את העין לשוטט בחופשיות על פני הבד. היצירה צוירה באקריליק על קנבס בגישה אינטואיטיבית של Action Painting, והיא עוסקת בקצב, בתנועה וביופי שבמתן מקום לדברים להתפתח בקצב שלהם.

מוריאל אלמליח
מוריאל אלמליח היא אמנית עכשווית שיצירתה נעה בין אבסטרקט אקספרסיבי, פופ ארט וציור פיגורטיבי. בעבודתה, באקריליק על קנבס, היא חוקרת רגש, תנועה וזהות באמצעות שפות חזותיות שונות. עבודותיה האבסטרקטיות מתרגמות רגש לתנועה באמצעות שכבות של סימנים, טפטופים ומחוות ציוריות סוחפות, ויוצרות קומפוזיציות המונעות על ידי קצב, מתח ואנרגיה פיזית. ביצירות הפופ ארט שלה, היא שואבת השראה מדמויות מוכרות, מתרבות פופולרית ומדימויים עכשוויים, ומשלבת צבעים עזים, קומפוזיציות משחקיות והומור אפל כדי לבחון את הסתירות שבחיים המודרניים. מעבר לאבסטרקט ולפופ ארט, חלק מעבודותיה הפיגורטיביות של אלמליח שואבות מזיכרונות אישיים ומילדותה בחוף השנהב, ועוסקות בנושאים של אימהות, חוסן ומורשת תרבותית. כאוטודידקטית המונעת מאינסטינקט, אלמליח ניגשת לציור מתוך אינטואיציה ונכונות להתנסות. בין אם ביצירות אבסטרקטיות ובין אם בפיגורטיביות, עבודתה נעה בין ספונטניות לשליטה, כאשר הרגש נותר במרכז העשייה האמנותית שלה.
מוריאל אלמליח היא אמנית עכשווית שיצירתה נעה בין אבסטרקט אקספרסיבי, פופ ארט וציור פיגורטיבי. בעבודתה, באקריליק על קנבס, היא חוקרת רגש, תנועה וזהות באמצעות שפות חזותיות שונות. עבודותיה האבסטרקטיות מתרגמות רגש לתנועה באמצעות שכבות של סימנים, טפטופים ומחוות ציוריות סוחפות, ויוצרות קומפוזיציות המונעות על ידי קצב, מתח ואנרגיה פיזית. ביצירות הפופ ארט שלה, היא שואבת השראה מדמויות מוכרות, מתרבות פופולרית ומדימויים עכשוויים, ומשלבת צבעים עזים, קומפוזיציות משחקיות והומור אפל כדי לבחון את הסתירות שבחיים המודרניים. מעבר לאבסטרקט ולפופ ארט, חלק מעבודותיה הפיגורטיביות של אלמליח שואבות מזיכרונות אישיים ומילדותה בחוף השנהב, ועוסקות בנושאים של אימהות, חוסן ומורשת תרבותית. כאוטודידקטית המונעת מאינסטינקט, אלמליח ניגשת לציור מתוך אינטואיציה ונכונות להתנסות. בין אם ביצירות אבסטרקטיות ובין אם בפיגורטיביות, עבודתה נעה בין ספונטניות לשליטה, כאשר הרגש נותר במרכז העשייה האמנותית שלה.

