ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט
יצירה גדולה בגוונים בהירים ורכים, מאירה את הבית. ביצירה מסתתרים המון פרחים עדינים ואפילו כמה דבורים קטנות. שמה של היצירה לקוח מהשיר "האומנם" שכתבה לאה גולדברג ושרה חווה אלברשטיין. השיר מבטא תקווה לשקט, שלווה ופשטות לאחר תקופה קשה של אימה ומלחמה, והיכולת שוב להרגיש, לנשום ולחיות ככל האדם. ואם תרצו לקרוא איך הAI מתאר את היצירה: שדה מופשט של לבן, אפור חם, ורוד מעושן ונגיעות אוכרה נפרש על פני הבד ללא מוקד יחיד. שכבות האקריליק יוצרות מרקם עשיר של סימנים חופפים, אזורים מגורדים וקצוות רכים, שדרכם מבצבץ הצבע בעדינות. הפלטה המאופקת והתנועה השקטה מעניקות לעבודה נוכחות אוורירית המתאימה לסלון, לחדר שינה או לפינת אוכל.
ליאת סגל מנשה
ליאת סגל-מנשה עוסקת בעיצוב משקפיים ביום-יום ובציור אבסטרקטי בלילה. קצת אחרי שהילדים נרדמים היא מוציאה את הצבעים והקנבס ומפליגה. מאז שהיא ילדה, ליאת עוסקת באומנות. האומנות משנה את פניה אחת לכמה שנים, ובעשור האחרון הציור האבסטרקטי הוכיח שהוא כאן כדי להישאר. ליאת שואפת בציוריה להעביר רגש, תחושה של מה שהעין לא בהכרח רואה. למשל, היא שואפת להרגיש פריחה מבלי לצייר פרח בצורה מסורתית. הצבע הוורוד בחר בה, כל ציור שהתחילה הסתיים באם רצתה או לא, כוורוד. הוורוד על גווניו השונים הוא טביעת האצבע שלה כאומנית. כל ציור נחתם מאחורה עם ציטוט משיר ישראלי או לועזי שהזיז משהו בלב שלה, ומעביר לדעתה את המצב הנפשי שהייתה בו בזמן הציור או את הרגש שניסתה להעביר לקנבס.
ליאת סגל-מנשה עוסקת בעיצוב משקפיים ביום-יום ובציור אבסטרקטי בלילה. קצת אחרי שהילדים נרדמים היא מוציאה את הצבעים והקנבס ומפליגה. מאז שהיא ילדה, ליאת עוסקת באומנות. האומנות משנה את פניה אחת לכמה שנים, ובעשור האחרון הציור האבסטרקטי הוכיח שהוא כאן כדי להישאר. ליאת שואפת בציוריה להעביר רגש, תחושה של מה שהעין לא בהכרח רואה. למשל, היא שואפת להרגיש פריחה מבלי לצייר פרח בצורה מסורתית. הצבע הוורוד בחר בה, כל ציור שהתחילה הסתיים באם רצתה או לא, כוורוד. הוורוד על גווניו השונים הוא טביעת האצבע שלה כאומנית. כל ציור נחתם מאחורה עם ציטוט משיר ישראלי או לועזי שהזיז משהו בלב שלה, ומעביר לדעתה את המצב הנפשי שהייתה בו בזמן הציור או את הרגש שניסתה להעביר לקנבס.
יצירות דומות
