פוערות את פיהן
"פוערות את פיהן" מציגה מקבץ של צורות אורגניות, צפופות ושבירות, הרקומות בקו שחור על בד חשוף. מתוך הסבך הקווי נולדות קליפות דקות, שקופות כמעט. צדפות ללא פנינים נראות כגופים חיים הפוערים את פיהן ברעב - לקול, למילוי, לקרבה. פתוחות, חשופות, מחזיקות בתוכן ריק. החוסר הופך למרכז היצירה, למקום שממנו נובעת הקריאה האילמת. כקבוצה, הן נדמות למשפחה - אוסף של גופים נפרדים המחזיקים יחד פגיעות משותפת. בין שתיקה לדיבור, בין חושך לנשימה, היצירה מתבוננת ברגע שבו החסר נפתח ומבקש להיראות. עותקים נוספים ירקמו לפי דרישה.
כמות
מירב שקד
בעבודות הרקמה שלי אני עובדת בשחור ולבן, על בד חשוף ופשוט. באמצעות החוט אני מחברת בין זיכרונות אישיים ובין־דוריים, סיפורים משפחתיים, אירועים ומקומות שהותירו בי סימן. הרקמה עבורי היא פעולה של חקירה פנימית. דרך הקו השחור אני מנסה להבין את המקומות שממשיכים לפעול בתוכי - גם אם אני מודעת להם וגם אם לא. הדימויים נבנים מתוך שכבות: בית, נוף, דמות, שורשים, גוף, קווים סבוכים וצורות אורגניות. הם מספרים על תנועה בין יציבות להתפוררות, בין שייכות לזרות, בין עבר להווה. הבחירה במונוכרומטיות מדגישה את הדיכוטומיה שבין שחור ללבן, בין קצוות, בין שפל וגאות. כאדם אני מכירה את התנועה הזו: עליות וירידות, תקופות של נפילה ורגעים של התרוממות. כאומנית שעובדת בעיקר על פרויקטים אני פועלת במחזוריות של אינטנסיביות ודממה: תקופות של ריכוז, מאמץ ופעולה, ולאחריהן שקט, חוסר והתרוקנות. החיים הם גם הסבך, גם הקרע, גם התפר וגם האפשרות להמשיך. ברגעים הקשים אני מחזיקה באמונה שאחרי כל ירידה יש עלייה, שגם בנפילה יש בחירה ושבתוך כל ניסיון טמון נס. אני שואפת שהאמנות שלי תהיה מקום של עדות, ריפוי וכוח, שתאפשר לאחרים לזהות בתוכה משהו מעצמם ולהיזכר שגם בתוך חושך, קיים חוט של תקווה.
בעבודות הרקמה שלי אני עובדת בשחור ולבן, על בד חשוף ופשוט. באמצעות החוט אני מחברת בין זיכרונות אישיים ובין־דוריים, סיפורים משפחתיים, אירועים ומקומות שהותירו בי סימן. הרקמה עבורי היא פעולה של חקירה פנימית. דרך הקו השחור אני מנסה להבין את המקומות שממשיכים לפעול בתוכי - גם אם אני מודעת להם וגם אם לא. הדימויים נבנים מתוך שכבות: בית, נוף, דמות, שורשים, גוף, קווים סבוכים וצורות אורגניות. הם מספרים על תנועה בין יציבות להתפוררות, בין שייכות לזרות, בין עבר להווה. הבחירה במונוכרומטיות מדגישה את הדיכוטומיה שבין שחור ללבן, בין קצוות, בין שפל וגאות. כאדם אני מכירה את התנועה הזו: עליות וירידות, תקופות של נפילה ורגעים של התרוממות. כאומנית שעובדת בעיקר על פרויקטים אני פועלת במחזוריות של אינטנסיביות ודממה: תקופות של ריכוז, מאמץ ופעולה, ולאחריהן שקט, חוסר והתרוקנות. החיים הם גם הסבך, גם הקרע, גם התפר וגם האפשרות להמשיך. ברגעים הקשים אני מחזיקה באמונה שאחרי כל ירידה יש עלייה, שגם בנפילה יש בחירה ושבתוך כל ניסיון טמון נס. אני שואפת שהאמנות שלי תהיה מקום של עדות, ריפוי וכוח, שתאפשר לאחרים לזהות בתוכה משהו מעצמם ולהיזכר שגם בתוך חושך, קיים חוט של תקווה.
