מסדרון האינסוף
היצירה בונה אשליה של חלל הנמשך אל האופק באמצעות מסגרות גאומטריות המשתלבות זו בתוך זו. המבט נמשך באופן טבעי אל המרכז, שם נפתח מסדרון חזותי ההולך ומעמיק, כאילו כל שכבה היא שער נוסף אל מרחב חדש. התחושה היא של תנועה שקטה פנימה, שבה הפרספקטיבה הופכת למסע של גילוי. הקומפוזיציה מאזנת בין קווים ישרים, מסגרות אדריכליות ועיגולים רכים, היוצרים שפה חזותית עשירה ומדויקת. הכתומים והאדומים מעניקים ליצירה חום, חיוניות ואנרגיה, בעוד שהכחולים והלבנים מוסיפים תחושת עומק, רוגע ואור. הניגוד בין הצבעים אינו יוצר עימות אלא הרמוניה, שבה כל גוון מחזק את נוכחותו של האחר. הציור עוסק ברעיון שהמרחב אינו רק מקום פיזי אלא גם חוויה פנימית. כל מעבר, כל מסגרת וכל חלון מובילים אל רובד נוסף של התבוננות, ומזמינים את הצופה להמשיך במסע שבו הסקרנות גוברת על הידיעה, והאינסוף מתגלה דרך שכבות של צורה, אור וצבע.
כמות
צבי קוריץ
כמו כולם רוצה לעשות את העולם למקום טיפה יותר טוב. אני מאמין שחלק מהצרות של האנושות שבני אדם לא מסתכלים מספיק לשמים. בציורים שלי אני רוצה לתת לצופה השראה לעולמות עליונים ולעזור לנקות לרגע את הראש מחיי היום יום.
