הליצן עם הבלונים בוערים

ניסיתי להעביר בציור הזה מלא ניגודים שיוצרים תחושה של מלנכוליה, אובדן תמימות ואירוניה. שבירת התמימות, הבלונים הם הסמל הכי חזק לילדות, שמחה, וחגיגה, אבל בציור ציירתי אותם כשהם עולים באש ויוצרים סביבם עשן שחור וסמיך מה שאומר על הרס של אותה תמימות. השמחה פתאום הפכה לסכנה, והחגיגה הפכה לאסון. הילד לא משחרר את הבלונים למרות שהם נשרפים לו בידיים, וזה הקושי לשחרר את העבר או את מה שהיה פעם מקור לשמחה. הליצן העצוב רוצה לשמוח אל מול המציאות, רציתי שהליצן ייצג בידור, צחוק וקלות דעת. ובציור שאני מציירת הוא עומד לבד ברחוב, ריק בלי אנשים והרוס קצת, בזמן שהוא מחזיק ארנב שחור הפוך ומת. המראה של כל זה ביחד מדגיש את התפקיד שלו לשמח אחרים, אבל הוא בעצמו לכוד בתוך מציאות קודרת, עצובה ובודדה. עכשיו הסביבה היא בעצם המציאות הקשה, יש אופניים נטושים ברקע, הסביבה כולה נראית מוזנחת, כאילו זה תקופת מלחמה, או תקופה קשה. ציירתי ארנב שחור שהוא בניגוד לארנב לבן של קוסמים שמסמל הפתעה ופלא, הארנב השחור והמת שהוא מחזיק ביד נותן תחושה חזקה יותר של אובדן. אין פה קסמים או אשליות מתוקות המציאות פשוט מכה בפנים, המסר שאני רוצה להעביר הוא על הפער שבין האשליה למציאות, הציור מראה איך העולם החיצוני של המלחמות, המשבר, או איך פשוט התבגרות כואבת יכולה לשרוף את הדברים הכי שמחים ותמימים שלנו, ומשאיר אותנו לעמוד מול ההרס, בלבוש חגיגי אבל עם לב כבד