שליח של רגע
הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי חושבת על המתח הזה, בין מה שנשאר קבוע ויציב לבין מה שבא לערבב את הכל ברגע אחד. יש בציור הזה משהו שמרגיש כמו מפגש בין עולמות: הפסל הזה, שנראה כאילו הוא עשוי מאבן או מתכת ישנה שספגה כבר את הזמן, עומד שם בשקט כאילו הוא שייך לעבר רחוק שלא הולך לשום מקום. ומנגד, העורב שמגיע משום מקום ומדליק ממש על הראש שלו גפרור קטן – כזה שכולו להבה חיה, חמה, אבל גם זמנית ומתכלה. זה כאילו הרגע שבו הרגל מנסה להתעורר, או שאיזה רעיון חדש ופתאומי נופל על מישהו שנשאר תקוע באותו המקום יותר מדי זמן. החלון ברקע פותח החוצה אל עולם ירוק וגדול, אבל הם שם בפנים, בתוך הדרמה הקטנה והמוזרה הזו.
יובל בן שלוש
יש משהו קצת אפל בציורים שלי אני אוהבת עורבים ולהביע רגשות קשים, כל ציור מבטא חלק רגשי בי, אני אוהבת לצייר ראליסטי וכמה שיותר מדויק, לשחק אם הצבעים ועומקים, לרוב אני מציירת בצבעי שמן. בנוסף אני מציירת בטבלט שם אני מציירת ומתנסה בהכול. כאשר אני מקעקעת אני עובדת לפי רצונו של הלקוח אך אוהבת בעיקר שנותנים לי יד חופשית
יש משהו קצת אפל בציורים שלי אני אוהבת עורבים ולהביע רגשות קשים, כל ציור מבטא חלק רגשי בי, אני אוהבת לצייר ראליסטי וכמה שיותר מדויק, לשחק אם הצבעים ועומקים, לרוב אני מציירת בצבעי שמן. בנוסף אני מציירת בטבלט שם אני מציירת ומתנסה בהכול. כאשר אני מקעקעת אני עובדת לפי רצונו של הלקוח אך אוהבת בעיקר שנותנים לי יד חופשית
יצירות דומות
