הדרך לאין סוף
כביש פתוח חוצה שדות בגוני אדמה ומוביל את המבט אל רכס הרים רחב תחת שמיים כחולים. הפרספקטיבה המרכזית יוצרת עומק ותחושת תנועה, והצילום על זכוכית מעניק למעברים בין הכחול, האפור והאוכרה מראה חלק ונקי. זו עבודה מרווחת ושקטה שתתאים לסלון, למסדרון או למשרד.
דיויד ג'ופי
אני דוקטור לפיזיותרפיה במקצועי וצלם אוטודידקט, עם למעלה מ-30 שנות ניסיון מאחורי העדשה. הצילום הוא דרכי להתבונן בעולם שסביבי, לתעד מראות ומצבים ברחבי העולם ולגלות נקודות מבט שאולי היו נותרות חבויות מן העין. עבודתי נוגעת במגוון רחב של נושאים - תרבויות, חיי רחוב, טבע, נופים, בעלי חיים ותהליכים הנדסיים – מתוך סקרנות מתמדת כלפי העולם והסיפורים שהוא טומן בחובו. בין אם אני משוטט בעיר, מטייל בטבע או ממריא במצנח רחיפה ממונע, אני מחפש את הפריים שלוכד משהו ייחודי: רגע מכונן, נקודת מבט מפתיעה או רגש שמדבר ללא מילים. עבורי, צילום הוא פחות יצירה של תמונה ויותר גילוי שלה – דרך לשמר רגעים, לחשוף פרטים ולשתף אחרים באופן שבו אני רואה את העולם.
אני דוקטור לפיזיותרפיה במקצועי וצלם אוטודידקט, עם למעלה מ-30 שנות ניסיון מאחורי העדשה. הצילום הוא דרכי להתבונן בעולם שסביבי, לתעד מראות ומצבים ברחבי העולם ולגלות נקודות מבט שאולי היו נותרות חבויות מן העין. עבודתי נוגעת במגוון רחב של נושאים - תרבויות, חיי רחוב, טבע, נופים, בעלי חיים ותהליכים הנדסיים – מתוך סקרנות מתמדת כלפי העולם והסיפורים שהוא טומן בחובו. בין אם אני משוטט בעיר, מטייל בטבע או ממריא במצנח רחיפה ממונע, אני מחפש את הפריים שלוכד משהו ייחודי: רגע מכונן, נקודת מבט מפתיעה או רגש שמדבר ללא מילים. עבורי, צילום הוא פחות יצירה של תמונה ויותר גילוי שלה – דרך לשמר רגעים, לחשוף פרטים ולשתף אחרים באופן שבו אני רואה את העולם.
