בין תקרה למים
חלל אדריכלי לבן נבנה בתצלום מתוך תקרה כתומה, בריכה בגוון טורקיז ומקצב של עמודים, פתחים וגופי תאורה תלויים. הדפסת סי־טייפ על נייר שומרת על הקווים החדים ובה בעת חושפת את החספוס העדין של הקירות. המתח בין הצבעים החמים והקרים יוצר תחושה בהירה, מסודרת ומעט חידתית.
תומר מונטיליה
העבודה שלי עוסקת בהתבוננות במרחב העירוני דרך שפה של צורה, אור וגיאומטריה. אני תופס את העיר כמרחב שניתן להתבונן בו מחדש. לפרק אותו, לבודד ממנו פרטים ולמצוא בתוכו שפה חזותית עצמאית. הראיה שלי נולדת מתוך חיפוש אחר המפגש בין אדריכלות, אור וגיאומטריה. אני נמשך לקווים, למשטחים, לחזרתיות, לחיבורים בלתי צפויים ולרגעים שבהם אור וצל משנים את האופן שבו חומר ומבנה נתפסים. באמצעות הצילום אני מנסה להשיל מהמרחב את ההקשר המוכר שלו, עד שהבניין הופך לצורה, הרחוב הופך לקומפוזיציה והמקום הופך כמעט מופשט. אני לא מחפש לתעד אדריכלות כפי שהיא, אלא לגלות בתוכה משהו שאולי קיים שם כל הזמן, אך לרוב נותר בלתי נראה. העבודה עבורי היא תהליך של התבוננות, צמצום ובחירה — למצוא בתוך המורכבות העירונית רגע של סדר, שקט ודיוק. בסופו של דבר, אני מבקש ליצור דימויים שעומדים בפני עצמם: כאלה שאינם תלויים במקום שבו צולמו, אלא מאפשרים לצופה לפגוש את המרחב מחדש, דרך צורה, אור ותחושה.
העבודה שלי עוסקת בהתבוננות במרחב העירוני דרך שפה של צורה, אור וגיאומטריה. אני תופס את העיר כמרחב שניתן להתבונן בו מחדש. לפרק אותו, לבודד ממנו פרטים ולמצוא בתוכו שפה חזותית עצמאית. הראיה שלי נולדת מתוך חיפוש אחר המפגש בין אדריכלות, אור וגיאומטריה. אני נמשך לקווים, למשטחים, לחזרתיות, לחיבורים בלתי צפויים ולרגעים שבהם אור וצל משנים את האופן שבו חומר ומבנה נתפסים. באמצעות הצילום אני מנסה להשיל מהמרחב את ההקשר המוכר שלו, עד שהבניין הופך לצורה, הרחוב הופך לקומפוזיציה והמקום הופך כמעט מופשט. אני לא מחפש לתעד אדריכלות כפי שהיא, אלא לגלות בתוכה משהו שאולי קיים שם כל הזמן, אך לרוב נותר בלתי נראה. העבודה עבורי היא תהליך של התבוננות, צמצום ובחירה — למצוא בתוך המורכבות העירונית רגע של סדר, שקט ודיוק. בסופו של דבר, אני מבקש ליצור דימויים שעומדים בפני עצמם: כאלה שאינם תלויים במקום שבו צולמו, אלא מאפשרים לצופה לפגוש את המרחב מחדש, דרך צורה, אור ותחושה.
