מרווחים בלבן
פנס רחוב כפול ניצב מול חזית לבנה, שבה חלונות שחורים וצרים יוצרים מקצב אנכי מדוד. הדפסת סי־טייפ על נייר שומרת על הניגוד החד ועל מעברי האפור העדינים, והופכת פרט עירוני למחקר צורני נקי. החלל הלבן הנרחב מעניק לעבודה שקט חזותי שמתאים לחדר עבודה, למסדרון או לסלון מודרני.
תומר מונטיליה
העבודה שלי עוסקת בהתבוננות במרחב העירוני דרך שפה של צורה, אור וגיאומטריה. אני תופס את העיר כמרחב שניתן להתבונן בו מחדש. לפרק אותו, לבודד ממנו פרטים ולמצוא בתוכו שפה חזותית עצמאית. הראיה שלי נולדת מתוך חיפוש אחר המפגש בין אדריכלות, אור וגיאומטריה. אני נמשך לקווים, למשטחים, לחזרתיות, לחיבורים בלתי צפויים ולרגעים שבהם אור וצל משנים את האופן שבו חומר ומבנה נתפסים. באמצעות הצילום אני מנסה להשיל מהמרחב את ההקשר המוכר שלו, עד שהבניין הופך לצורה, הרחוב הופך לקומפוזיציה והמקום הופך כמעט מופשט. אני לא מחפש לתעד אדריכלות כפי שהיא, אלא לגלות בתוכה משהו שאולי קיים שם כל הזמן, אך לרוב נותר בלתי נראה. העבודה עבורי היא תהליך של התבוננות, צמצום ובחירה — למצוא בתוך המורכבות העירונית רגע של סדר, שקט ודיוק. בסופו של דבר, אני מבקש ליצור דימויים שעומדים בפני עצמם: כאלה שאינם תלויים במקום שבו צולמו, אלא מאפשרים לצופה לפגוש את המרחב מחדש, דרך צורה, אור ותחושה.
העבודה שלי עוסקת בהתבוננות במרחב העירוני דרך שפה של צורה, אור וגיאומטריה. אני תופס את העיר כמרחב שניתן להתבונן בו מחדש. לפרק אותו, לבודד ממנו פרטים ולמצוא בתוכו שפה חזותית עצמאית. הראיה שלי נולדת מתוך חיפוש אחר המפגש בין אדריכלות, אור וגיאומטריה. אני נמשך לקווים, למשטחים, לחזרתיות, לחיבורים בלתי צפויים ולרגעים שבהם אור וצל משנים את האופן שבו חומר ומבנה נתפסים. באמצעות הצילום אני מנסה להשיל מהמרחב את ההקשר המוכר שלו, עד שהבניין הופך לצורה, הרחוב הופך לקומפוזיציה והמקום הופך כמעט מופשט. אני לא מחפש לתעד אדריכלות כפי שהיא, אלא לגלות בתוכה משהו שאולי קיים שם כל הזמן, אך לרוב נותר בלתי נראה. העבודה עבורי היא תהליך של התבוננות, צמצום ובחירה — למצוא בתוך המורכבות העירונית רגע של סדר, שקט ודיוק. בסופו של דבר, אני מבקש ליצור דימויים שעומדים בפני עצמם: כאלה שאינם תלויים במקום שבו צולמו, אלא מאפשרים לצופה לפגוש את המרחב מחדש, דרך צורה, אור ותחושה.
