ריבוי פנים

היצירה פורשת דיוקן המורכב ממערכת צפופה של קווים, קשתות ומישורים גאומטריים, שבהם כמה פנים מתקיימים בו־זמנית ומשתלבים זה בזה. הדמויות אינן מופרדות, אלא שזורות זו בזו, כך שהגבול בין האני לאחר מיטשטש. כל מבט חושף דמות חדשה, וכל שכבה מוסיפה רובד נוסף של משמעות. העיניים, הפזורות במוקדים שונים של הקומפוזיציה, יוצרות תחושת דיאלוג מתמשך – בין האדם לעצמו, בין אנשים שונים ובין הצופה ליצירה. פלטת הצבעים משלבת כחולים עמוקים, ירוקים מעודנים, גוני חול, כתומים ואדומים, ומעניקה איזון בין שלווה לבין עוצמה. הקווים המעוגלים מרככים את המבנה הגאומטרי ומעניקים לציור תחושה של זרימה טבעית, כאילו הזהויות עצמן נמצאות בתנועה מתמדת. הציור עוסק בריבוי הפנים של האדם. הוא מציע שהזהות אינה מורכבת מקול אחד בלבד, אלא מאוסף של זיכרונות, רגשות, מחשבות וחוויות, המתקיימים יחד ומשתנים עם הזמן. כל חלק שומר על ייחודו, אך רק כולם יחד יוצרים שלם אחד.