קצב של ברזל
קטעים משוכפלים ומהופכים של מעקה מדרגות מעוטר נפרשים לרוחב העבודה והופכים פרט אדריכלי למארג גאומטרי צפוף. הקולאז׳ הצילומי מחבר בין אזורים בגוני ענבר לבין שחור־לבן, ומצע האלומיניום תומך במראה החד של הקשתות והאלכסונים. נוצרת תחושה קצבית ומעט מתעתעת, המתאימה במיוחד לסלון, למשרד או למסדרון.
שירי מלכה
״הצילום עבורי הוא לא רק תמונה. הוא נשימה עצורה, המפגש בין אור לצל, בין מים לרחוב, בין חלום לשגרה.״ קוראים לי שירי, צלמת fine-art שהחיים העמידו גם מאחורי שולחן עורכת דין. אבל מאחורי העדשה אני מי שאני באמת: אוהבת אדם, מספרת סיפורים בלי מילים. מחפשת את הרגע הזעיר שבו העולם עוצר את נשימתו, לפעמים בגלי ים, לפעמים בקור של אבן עתיקה, ולפעמים בהבל האדים העולה מכוס תה בסמטה רחוקה. אני מאמינה שבפרטים הזעירים ביותר, קרן שמש הנשברת על פני המים, אדים מסתלסלים מעל כוס, חתול חוצה מעבר צר, מבט שנמלט מהפריים ברגע האחרון, גרם מדרגות מתפתל כמו סיפור, מסתתרת נשמתם של אנשים ומקומות. אני מזמינה אותך להיכנס, לראות, לנשום, ולפעמים, גם לשמוע.
״הצילום עבורי הוא לא רק תמונה. הוא נשימה עצורה, המפגש בין אור לצל, בין מים לרחוב, בין חלום לשגרה.״ קוראים לי שירי, צלמת fine-art שהחיים העמידו גם מאחורי שולחן עורכת דין. אבל מאחורי העדשה אני מי שאני באמת: אוהבת אדם, מספרת סיפורים בלי מילים. מחפשת את הרגע הזעיר שבו העולם עוצר את נשימתו, לפעמים בגלי ים, לפעמים בקור של אבן עתיקה, ולפעמים בהבל האדים העולה מכוס תה בסמטה רחוקה. אני מאמינה שבפרטים הזעירים ביותר, קרן שמש הנשברת על פני המים, אדים מסתלסלים מעל כוס, חתול חוצה מעבר צר, מבט שנמלט מהפריים ברגע האחרון, גרם מדרגות מתפתל כמו סיפור, מסתתרת נשמתם של אנשים ומקומות. אני מזמינה אותך להיכנס, לראות, לנשום, ולפעמים, גם לשמוע.
