דיבור של כלב

שני כלבים מדברים זה עם זה. אך השיחה האמיתית אינה מתרחשת באמצעות נביחות, אלא באמצעות הגוף. שניהם כלבים מעורבים, תושבים טיפוסיים של תל אביב. אחד מהם שחור ולבן, גדול, פרוותי ורך במיוחד, עם הבעה של הפתעה טהורה. לשני פרווה בגוון זהוב וחם. על רקע ורוד עז, המפגש ביניהם הופך לחי, שובב וכמעט תיאטרלי. עבור כלבים, הגוף הוא שפת התקשורת העיקרית. מבט, תנוחת האוזניים, היציבה, המרחק והתנועה יכולים להעביר הרבה יותר מצליל. כלבים חיים לצד בני אדם כבר אלפי שנים והפכו לרגישים במיוחד למחוות, להבעות הפנים ולמצבים הרגשיים שלנו. ובכל זאת, בעוד שאנחנו לומדים שפות זרות כדי לתקשר עם אנשים שאולי נפגוש רק מדי פעם, לעיתים רחוקות אנחנו לומדים את שפתה של חיה שיכולה לבלות לצידנו את כל חייה. הציור לוכד את הדיאלוג השקט הזה ברגע האקספרסיבי ביותר שלו, הומוריסטי, אינטימי ומוכר באופן מיידי. העבודה, המצוירת בצבעי שמן, בולטת בצבעוניות עזה ורוויה במיוחד ביחס למדיום. הוורוד החשמלי, השחור והלבן העמוקים והפרווה הזהובה והזוהרת יוצרים ניגוד צבעים עוצמתי, בעוד הציור המפורט שומר על הרכות והאופי הייחודי של כל אחד מהכלבים. שני הכלבים כבר מדברים. השאלה היא האם למדנו להקשיב.