שרה וייס

העבודות שלי הן איחוי של שברי חיים לשפה חזותית שלמה. במשך שנים עסקתי בתחום הכספים - עובדת חרוצה, מעשית ויסודית - הצד הריאלי, השכלי, שלט. הצד היצירתי, הייצרי, הרגשי, סער מבפנים ולעיתים גם פרץ. לימודי תולדות האמנות באוניברסיטת ת״א לתואר ראשון, העשירו את עולמי ואף הגבירו את צימאוני לעסוק ביצירה. על הדרך צברתי גם התנסות עשירה בעולם של אופנה, טקסטיל ותפירה עלית, אך איכשהו החיים ניצחו את התשוקה. כמהתי לעבוד עם צבעים דיפוזיים, צורות אמורפיות משתנות, טקסטורות, שכבות ודמיון יוצר, גם אם לא תמיד ידעתי להביע את הרצון. המילים לא התגבשו. השכל שלט. היצר דעך. הכאב על ההעדר צף לא אחת ואז נקבר. אך ככל שהשנים חלפו הצד הרגשי סירב להישאר בצל. סירב להישאר כלוא. הוא כבר לא ביקש רשות. הוא פשוט פרץ. היצירה שלי היא ברובה אינטואיטיבית, ללא תכנון מראש, ללא מתן זכות דעה לשכל. היא מתהווה מתוך הקשבה עמוקה פנימה. העיסוק ביצירה - בטכניקות מגוונות של הדפס, קולאז׳, שילוב חומרים, כשאני שואבת השראה מהטקסטיל שאני מכירה היטב, ומאפשרת לעצמי להתכנס אל תוך עולם של שקט ופליאה, מזמנת זמן לעצור, לנשום, להתבונן - ולברוא עולמות יש מאין. את החומרים המשמשים לי לקולאז', אני יוצרת בעצמי. חביבים עלי הדפסים ישנים למיניהם, שאני מלקטת פה ושם, חומרים שונים שכבר קיימים, צבעים מסוגים שונים, טכניקות צביעה שונות. בתוך החומרים שהhתלכדו באופן ספונטני, אני משלבת הגיגים מילוליים, טקסטים מודפסים או כתיבה ידנית. העבודות מרובדות, כל שכבה מתעדת רגע אחר של חיפוש, זיכרון, רגש, תהייה וקשב לקולות פנימיים. אני עובדת בדרך הרפתקנית, משחקית, מדיטטיבית. הולכת בלי לדעת לאן, מתוך אמונה שהדרך חכמה ממני, הצועדת בה. לא אחת, ברגעים של מצוקה ואי שקט - במיוחד בשנתיים האחרונות - הסטודיו שיצרתי בביתי משמש לי מזור לנפש. הדיאלוג שאני יוצרת בין חומרים שונים - נייר, צבע, דיו, הדפס וכתב יד - מאפשר לי לספר סיפור על ניצחון הרוח, וטרנספורמציה מחשיכה לבהירות. אז כן, העבודות שלי הן איחוי של שברי חיים לשפה חזותית שלמה. לקח לי חיים שלמים להגיע אליהן. היה שווה כל רגע