נשות בת ים בים
שתי דמויות יושבות מול הים, כששמשייה בדוגמה גאומטרית ומטרייה אדומה מסתירות את פניהן ויוצרות צמד צורני משעשע. קווי המעקה והאופק מאזנים את הכחול והטורקיז הרחבים, מול כתמי האלמוג והחום. הצילום על זכוכית מדגיש את צלילות הצבעים ומעניק לעבודה אווירה קיצית, קלילה ומעט הומוריסטית.
דיויד ג'ופי
אני דוקטור לפיזיותרפיה במקצועי וצלם אוטודידקט, עם למעלה מ-30 שנות ניסיון מאחורי העדשה. הצילום הוא דרכי להתבונן בעולם שסביבי, לתעד מראות ומצבים ברחבי העולם ולגלות נקודות מבט שאולי היו נותרות חבויות מן העין. עבודתי נוגעת במגוון רחב של נושאים - תרבויות, חיי רחוב, טבע, נופים, בעלי חיים ותהליכים הנדסיים – מתוך סקרנות מתמדת כלפי העולם והסיפורים שהוא טומן בחובו. בין אם אני משוטט בעיר, מטייל בטבע או ממריא במצנח רחיפה ממונע, אני מחפש את הפריים שלוכד משהו ייחודי: רגע מכונן, נקודת מבט מפתיעה או רגש שמדבר ללא מילים. עבורי, צילום הוא פחות יצירה של תמונה ויותר גילוי שלה – דרך לשמר רגעים, לחשוף פרטים ולשתף אחרים באופן שבו אני רואה את העולם.
אני דוקטור לפיזיותרפיה במקצועי וצלם אוטודידקט, עם למעלה מ-30 שנות ניסיון מאחורי העדשה. הצילום הוא דרכי להתבונן בעולם שסביבי, לתעד מראות ומצבים ברחבי העולם ולגלות נקודות מבט שאולי היו נותרות חבויות מן העין. עבודתי נוגעת במגוון רחב של נושאים - תרבויות, חיי רחוב, טבע, נופים, בעלי חיים ותהליכים הנדסיים – מתוך סקרנות מתמדת כלפי העולם והסיפורים שהוא טומן בחובו. בין אם אני משוטט בעיר, מטייל בטבע או ממריא במצנח רחיפה ממונע, אני מחפש את הפריים שלוכד משהו ייחודי: רגע מכונן, נקודת מבט מפתיעה או רגש שמדבר ללא מילים. עבורי, צילום הוא פחות יצירה של תמונה ויותר גילוי שלה – דרך לשמר רגעים, לחשוף פרטים ולשתף אחרים באופן שבו אני רואה את העולם.
יצירות דומות
