חזור אחריי
התוכי מביט במסך הטלפון, שהושאר בין עצי היער. על המסך נמשך נאום פוליטי, אך למי הוא מופנה כעת? לאדם, למדינה, לתומכים, למתנגדים – או אולי כבר רק לעצמו? הציפור, המסוגלת לחקות את הדיבור האנושי, שותקת כאן. היא הופכת לעדה לוויכוח פוליטי שבו מילים נשמעות שוב ושוב, עוברות מאדם לאדם, אך לא בהכרח באמת נשמעות. המסך, שנותר לבדו בין העצים, הופך לסמל לקולו של השלטון, שממשיך להישמע גם לאחר שהאדם כבר עזב. הטבע נותר דומם, והתוכי רק מתבונן. מי מדבר? מי מקשיב? ומי באמת מחזיק בקול משלו?
ג׳סיק סידלניקוב
יוצרת עולמות קסומים בצבע. אני אמנית עכשווית, עובדת בעיקר בצבעי אקריליק. ביצירות שלי אני חוקרת את הזמן, הזיכרון, האהבה, הילדות, המלחמה והקשרים האנושיים. אני נמשכת לרגעים שבהם המציאות היומיומית מקבלת משמעות נוספת, שבה דימוי פשוט הופך לסמל, וסיפור אישי נוגע בחוויה אנושית רחבה יותר. אני אוהבת להשאיר ביצירה מקום לשאלות, לרגש ולפרשנות אישית. עבורי, ציור אינו רק תיעוד של רגע, אלא ניסיון לעצור את הזמן ולשמר בתוכו משהו חמקמק: תחושה, זיכרון, מבט או רגע שכבר חלף. אני מציירת את מה שאי אפשר לעצור בזמן.
יוצרת עולמות קסומים בצבע. אני אמנית עכשווית, עובדת בעיקר בצבעי אקריליק. ביצירות שלי אני חוקרת את הזמן, הזיכרון, האהבה, הילדות, המלחמה והקשרים האנושיים. אני נמשכת לרגעים שבהם המציאות היומיומית מקבלת משמעות נוספת, שבה דימוי פשוט הופך לסמל, וסיפור אישי נוגע בחוויה אנושית רחבה יותר. אני אוהבת להשאיר ביצירה מקום לשאלות, לרגש ולפרשנות אישית. עבורי, ציור אינו רק תיעוד של רגע, אלא ניסיון לעצור את הזמן ולשמר בתוכו משהו חמקמק: תחושה, זיכרון, מבט או רגע שכבר חלף. אני מציירת את מה שאי אפשר לעצור בזמן.
יצירות דומות
