מקום
סבא שלי נהג לשבת בכורסא הימנית לצד סבתא, כשהם נפטרו, לא יכולתי לשבת באותן הכורסאות, הרגשתי שהבית שלהם נתקע בזמן, בעוד החיים מסביב המשיכו וקיבלו צורה חדשה. מקום הייתה מילה די רגילה בחיי: לשמור מקום בהופעה, לבקר במקום חדש, נפלה בי אז ההבנה שמקום הוא מרווח בו אני שמה קשר עם מי שמולי, ושהוא יכול להיות חסר באותה המידה המלאה גם כאשר אותו אובייקט נותר והאדם שאהבנו איננו. ביהדות המילה ״מקום״ היא גם מילה נרדפת לאלוהים, והוויה. הרקע ההיפנוטי נותן תחושה של מעל לזמן, בו הקשר עם האהובים לנו נותר מאליו, ממשיך לפעום מעל לחפצים הנוסטלגיים שבהיעדרם כמו דוהים ממשמעותם אבל המקום, האהבה והכבוד שרכשנו להם אינם נעלמים לעולם. מפרט חזותי: הציור מציג קומפוזיציה ממורכזת ורבת-ניגודים, במרכזה שתי כורסאות וינטג' ריקות המצוירות בסגנון ריאליסטי בגווני שחור-לבן ואפור, המדגישים את הטקסטורה והנפח שלהן. מן המרווח שבין הכורסאות נפרש רקע פסיכדלי דינמי של קרני צבע מתפתלות, המשלבות גווני צהוב, כתום, תכלת, ורוד וירוק כהה. הניגוד העז בין המרכז המונוכרומטי והנוסטלגי לבין הרקע המהפנט והרווי, מייצר מתח ויזואלי מרתק שמושך את העין אל הריק שנותר במרכז היצירה.
איילת השחר
יצירותיה של איילת השחר נולדות מתוך מפגש עם אנשים, טבע, מוזיקה וריקוד, תפילה והתבודדות, ונעות בין נשיות וגוף, צבעוניות ורישומים עדינים, לבין דימויים כהים ומסתוריים. היא נמשכת לעולמות שונים ולעיתים מנוגדים לכאורה, אך מתחת להבדלים ביניהם, היא פוגשת חיות משותפת — רטט שמתעורר בה ומבקש למצוא את דרכו אל היצירה. איילת השחר אינה מבקשת לשחזר את המציאות כפי שנראתה, אלא לתרגם את האופן שבו היא נחוותה בתוכה, באמצעות דמות, קו, תנועה וצורה שנותנים לחוויה ביטוי שאינו כבול למראה החיצוני שלה. את דרכה האמנותית החלה כבר בגיל צעיר; בגיל 13 הציגה תערוכת יחיד ראשונה בתל אביב ולמדה במרכז למצוינות באמנות בבאר שבע. עבור מי שמתבונן בעבודות שלה מספיק קרוב, הן יכולות להפוך למעין ספר פתוח לעולמה הפנימי.
יצירותיה של איילת השחר נולדות מתוך מפגש עם אנשים, טבע, מוזיקה וריקוד, תפילה והתבודדות, ונעות בין נשיות וגוף, צבעוניות ורישומים עדינים, לבין דימויים כהים ומסתוריים. היא נמשכת לעולמות שונים ולעיתים מנוגדים לכאורה, אך מתחת להבדלים ביניהם, היא פוגשת חיות משותפת — רטט שמתעורר בה ומבקש למצוא את דרכו אל היצירה. איילת השחר אינה מבקשת לשחזר את המציאות כפי שנראתה, אלא לתרגם את האופן שבו היא נחוותה בתוכה, באמצעות דמות, קו, תנועה וצורה שנותנים לחוויה ביטוי שאינו כבול למראה החיצוני שלה. את דרכה האמנותית החלה כבר בגיל צעיר; בגיל 13 הציגה תערוכת יחיד ראשונה בתל אביב ולמדה במרכז למצוינות באמנות בבאר שבע. עבור מי שמתבונן בעבודות שלה מספיק קרוב, הן יכולות להפוך למעין ספר פתוח לעולמה הפנימי.
יצירות דומות
