דנאה חדשה

אישה עירומה יושבת בכורסה, וגופה מוצף באור. האור אינו רק אמצעי תאורה, אלא מרכיב פעיל בקומפוזיציה: הוא אינו מאיר את הדמות בלבד, אלא חודר לתוכה, ממוסס את גבולות הצורה ומדגיש מצב של פתיחות. בהתייחסותה לנושא הקלאסי, העבודה נטולת עלילה ומחווה מיתולוגית. ה״דנאה״ מוצגת לא כאובייקט של מתת או מבט, אלא כנוכחות אוטונומית, שבה האור הופך לכוח עצמאי — תחליף למיתוס ונשא של משמעות.