האימהות שבין העולמות

במרכז היצירה ניצבת אישה שבליבה פורח גן של ורדים אדומים, בעוד סביבה אמהות אוחזות בתינוקותיהן. המפגש ביניהן אינו מתרחש במציאות אחת, אלא במרחב סמלי שבו כמיהה, אהבה, תקווה ואובדן מתקיימים זה לצד זה. הוורדים הפורחים במקום הלב מסמלים אהבה שאינה חדלה להתקיים גם כאשר היא משנה צורה. הם מייצגים את החיים הפנימיים, את הכמיהה לאימהות, את הכוח להמשיך לצמוח מתוך כאב ואת התקווה שנשמרת גם ברגעים של אי־ודאות. “האימהות שבין העולמות” עוסקת במרחב הרגשי שבין מה שיש למה שעדיין ממתין להיוולד – בין זיכרון לחלום, בין אובדן לתקווה ובין נשיות לצמיחה. זוהי יצירה על אהבה שאינה תלויה במציאות, אלא חיה בלב וממשיכה לפרוח גם בתוך השתיקה.