מוניקה

פסל עץ מינימליסטי ובעל נוכחות חזקה, המשחק עם הגבול שבין גוף לתפישה. במבט ראשון נדמה שהדמות לא שלמה - אוסף של קווים מעוגלים וצורות פשוטות - אבל דווקא מתוך הפשטות הזו נוצר גוף נשי שלם. מוניקה מזמינה את הצופה לשאול מה בעצם מגדיר “דמות”, וכמה מעט דרוש כדי שהמוח ישלים את החסר.