רגע לפני ההכרעה
דמות מרחפת בחלל כהה, תלויה על בלימה. בין אחיזה לשחרור, בין יציבות לנפילה. קווים - ספק חוטים, ספק סימני תנועה - מותירים את הקשר בינה לבין סביבתה לא ברור. היצירה מבקשת ללכוד רגע של מתח ואי-ודאות, שבו נדמה שהכול עלול לקרוס. על רקע מציאות של קיטוב ומחלוקת, מתעוררת השאלה: מה מחזיק אותנו, מה מושך אותנו, ומה יקרה ברגע שאחרי ההכרעה? היצירה מגיעה ממוסגרת. מתאימה לתלייה בסלון, בחדר השינה ובמשרד.
מירב שקד
בעבודות הרקמה שלי אני עובדת בשחור ולבן, על בד חשוף ופשוט. באמצעות החוט אני מחברת בין זיכרונות אישיים ובין־דוריים, סיפורים משפחתיים, אירועים ומקומות שהותירו בי סימן. הרקמה עבורי היא פעולה של חקירה פנימית. דרך הקו השחור אני מנסה להבין את המקומות שממשיכים לפעול בתוכי - גם אם אני מודעת להם וגם אם לא. הדימויים נבנים מתוך שכבות: בית, נוף, דמות, שורשים, גוף, קווים סבוכים וצורות אורגניות. הם מספרים על תנועה בין יציבות להתפוררות, בין שייכות לזרות, בין עבר להווה. הבחירה במונוכרומטיות מדגישה את הדיכוטומיה שבין שחור ללבן, בין קצוות, בין שפל וגאות. כאדם אני מכירה את התנועה הזו: עליות וירידות, תקופות של נפילה ורגעים של התרוממות. כאומנית שעובדת בעיקר על פרויקטים אני פועלת במחזוריות של אינטנסיביות ודממה: תקופות של ריכוז, מאמץ ופעולה, ולאחריהן שקט, חוסר והתרוקנות. החיים הם גם הסבך, גם הקרע, גם התפר וגם האפשרות להמשיך. ברגעים הקשים אני מחזיקה באמונה שאחרי כל ירידה יש עלייה, שגם בנפילה יש בחירה ושבתוך כל ניסיון טמון נס. אני שואפת שהאמנות שלי תהיה מקום של עדות, ריפוי וכוח, שתאפשר לאחרים לזהות בתוכה משהו מעצמם ולהיזכר שגם בתוך חושך, קיים חוט של תקווה.
בעבודות הרקמה שלי אני עובדת בשחור ולבן, על בד חשוף ופשוט. באמצעות החוט אני מחברת בין זיכרונות אישיים ובין־דוריים, סיפורים משפחתיים, אירועים ומקומות שהותירו בי סימן. הרקמה עבורי היא פעולה של חקירה פנימית. דרך הקו השחור אני מנסה להבין את המקומות שממשיכים לפעול בתוכי - גם אם אני מודעת להם וגם אם לא. הדימויים נבנים מתוך שכבות: בית, נוף, דמות, שורשים, גוף, קווים סבוכים וצורות אורגניות. הם מספרים על תנועה בין יציבות להתפוררות, בין שייכות לזרות, בין עבר להווה. הבחירה במונוכרומטיות מדגישה את הדיכוטומיה שבין שחור ללבן, בין קצוות, בין שפל וגאות. כאדם אני מכירה את התנועה הזו: עליות וירידות, תקופות של נפילה ורגעים של התרוממות. כאומנית שעובדת בעיקר על פרויקטים אני פועלת במחזוריות של אינטנסיביות ודממה: תקופות של ריכוז, מאמץ ופעולה, ולאחריהן שקט, חוסר והתרוקנות. החיים הם גם הסבך, גם הקרע, גם התפר וגם האפשרות להמשיך. ברגעים הקשים אני מחזיקה באמונה שאחרי כל ירידה יש עלייה, שגם בנפילה יש בחירה ושבתוך כל ניסיון טמון נס. אני שואפת שהאמנות שלי תהיה מקום של עדות, ריפוי וכוח, שתאפשר לאחרים לזהות בתוכה משהו מעצמם ולהיזכר שגם בתוך חושך, קיים חוט של תקווה.
יצירות דומות
