אופק תעשייתי

המבט ממוקם בגובה פני המים — נקודת תפר שבין נשימה לטביעה, בין תנועה חיה למבנה קשיח. הים, משתנה ובלתי ניתן לאחיזה, פוגש קונסטרוקציה תעשייתית אדירת ממדים הנמתחת אל האופק. הארובות והעמודים מתרוממים כמו אנדרטה לעידן האנושי, בעוד המים ממשיכים לזרום באדישות עתיקה. הצילום מבקש לשהות ברגע של מתח: בין טבע למערכת, בין יסוד אורגני למנגנון, בין עומק כחול לשמיים צרובים באור. קו המים חוצה את הפריים ומסמן גבול — אך גם אפשרות לדיאלוג. זהו דימוי על קיום מקביל: על האופן שבו אנו בונים, מייצרים ושולטים, ובו בזמן נשענים על מערכת גדולה מאיתנו, פגיעה וחזקה כאחת. “אופק תעשייתי” אינו רק תיעוד של מקום — אלא הרהור על עתיד, אחריות ונקודת האיזון השברירית שביניהם.