בזרועותיה

בציור זה מתואר רגע אינטימי ושברירי בין דמות בוגרת לילדה, רגע שנדמה כמרחף מחוץ לזמן. הקומפוזיציה פתוחה ומאווררת, מוקפת חלל בהיר שמעצים את תחושת הרוך והקרבה. מבטי הדמויות אינם דרמטיים אלא שקטים, טעונים בקשר רגשי עמוק שאינו זקוק למחוות גדולות. משיחות המכחול רכות ומטושטשות במכוון, והצבעוניות המצומצמת – לבנים, כחולים ואדמומיות עדינה – מעניקה לציור איכות חלומית וזיכרונית. זהו דימוי של אהבה מגוננת, של אינטימיות יומיומית, ושל זיכרון אישי ההופך לאוניברסלי.