דאלול

תצורות ליכטנברג נשלטות על עץ ממחוזר, צבוע בצבעי טקסטיל, משובץ שרף איפוקסי ונציץ, פיניש בוהק בלכה לרכב. עבודה גדולה על עץ חרוט, שנעה בין מפה דמיונית לנוף גיאולוגי מופשט. קווי החריטה מסתעפים כמו עורקי קרקע, והמשטח חושף שכבות של ירוק זיתי, אדום אדמתי ואוכרה חמה. יש כאן שילוב יפה בין חומריות טבעית, דיוק בעיבוד, ונוכחות שקטה אך מאוד מרשימה על הקיר. החם בעולם, שוכן הר הגעש דאלול. בכור הכבשן שלו הוא רוקח מרבצי מינרלים לבריכות חומצה מליחות מרהיבות בססגוניותן, בעוד המדבר מאדה אותן לתבניות פרקטליות מהפנטות בזרות מוכרת ובצבעי הדגל. בריכות אלו הם המקום היחידי על פני כדור הארץ בהם לא נמצאה אף צורת חיים, אך בתגרה חסרת הרחמים בין כוחות הטבע, יופי מרהיב משגשג לו, עידנים מלפני שהגיע שבט עפר, עם שינייהם המשוייפות ככריש, לשרוד בו ולהעריך אותו, בסביבה קשוחה ויפהפיה, כמוהם; המלאה בניגודים, השזורה פלאי טבע, ארכיטקטורות נשגבות של ממלכות עתיקות פרוסות כמו מוזיאון, ומגוון דחוס של תרבויות ומנהגים שכולם חידה אפריקאית של קושי ורוך. מגלה היא את צפונותיה טיפין טיפין, וידידותית היא למשתמש כמו חיבוק מקקטוס. עבור הפאראנג'י, היא כולה זרה וכולה מוכרת, כמו דאלול. כמפתח מדיום חדש, לא תמיד יש בידי בהווה נתון את הידע ליצור רעיונות שעלו בי. מבלי להיכנס לפרטים טכניים, כל פרוייקט במסע פיתוח השיטה מאז ועד היום התרחש לצד המחשבה "איך זה יעזור לי לצייר את דאלול". אין סוף סופי למסע, אבל אולי הפרוייקט הזה הוא סוף של מסלול בו. העבודה הוצגה בתערוכת "שורשים אתיופיים" בWe-Art, כרמיאל, 8-10.2025