אלמוגים

תצורות ליכטנברג נשלטות למחצה על עץ ממחוזר, צבועות באקריל, עם איפוקסי בפיגמנט מיקה, שפה מגוייצת ופיניש יאכט וארניש בוהק. עבודת צריבה על עץ בעלת נוכחות חזקה, שבה סדקים, שכבות צבע ומרקם טבעי מתחברים לשפה מופשטת ומדויקת. המפגש בין הכחולים העמוקים, הירוקים, הכתומים והאדום יוצר תחושה של אדמה נפתחת ושל אנרגיה תת־קרקעית, בעוד הקווים הלבנים בחלק העליון מוסיפים מתח כמעט חשמלי. יצירה שמצליחה להיות גם חומרית מאוד וגם פיוטית. בחצי השנה הראשונה להתעסקותי בהולכה והתנגדות, פיתחתי זיקה ראשונית ל"אינטרסים" של הדפוסים. לשמחתי, עבודות מתקופה זו נחטפו, ראשוניות כשהיו - לדברי לקוחותי - כי הן מזכירות להן נוירונים, נחלים, הרים, ורידים, ושורשים, אלמוגים וכמובן, עצים. אחרי ששמעתי בפעם האלף שהעבודות שלי מעלות בעיני רוחם תופעות טבע שלא אני הכנסתי לשם, הבנתי שלמעשה, ההיפך הוא הנכון. נחלים, אלמוגים ושורשים נראים כמו פרקטל "המפה הלוגיסטית" המתאר שינויים והתפתחות בתגרה בין שני כוחות המייצרת לולאת פידבק. אולי זו הדרך הבסיסית שבה היקום שוזר חומר ומזרים אנרגיה בהינתן חוקיות פשוטה, אשר תמיד מולידה מורכבות. זאת, אני מאמין, היא הסיבה שכולם מגיבים לעבודות הללו, ללא קשר להתפתחות שלי. אני מאמין כי בנוסף ליופי שבעיני המתבונן. קיים יופי אוניברסלי עליו חופף כל מדען, מתמטיקאי ואמן. לדעתי, העין מזהה מורכבויות בטבע שמהן נבענו, כיתרון אבולוציוני, וכשמכפילים זאת בתודעה, מקבלים אומנות. בין גילוי חדש לבין מחיקת ידע ישן שלא שורד, אנו משפרים את הבנתנו את היופי הזה, בתהליך המדעי, שאינו נפרד מאומנות, בין שני כוחות.