בטטות ולימונים
סלסילת בטטות, בצל ושום ניצבת לצד שני לימונים צהובים על מפה לבנה, כשצבע בורדו עמוק סוגר על הקומפוזיציה. שכבות הפסטל יוצרות מעברים רכים בין אור לצל, ולצדן סימנים חופשיים שמדגישים את מרקמי הבד והמזון. האווירה הביתית והצבעוניות החמה יתאימו במיוחד לפינת אוכל או למטבח.
ורדית רובוביץ
אני מציירת בעיקר מהתבוננות, אבל לעולם שאני יוצרת יש חיים משל עצמו. כך אני מרגישה שכאשר הציור הולך ומתהווה, משהו חדש נוצר, קורם עור וגידים. זאת אני שבאה שם לידי ביטוי. את הציור גיליתי מאוחר. בעשורים הראשונים לחיי הבוגרים עסקתי במדע, בחקר המוח. הגילוי שאני יכולה לצייר היה סוג של מפץ בחיי. לכאורה, גיליתי שיש בי גם עולם אחר, שונה, שאינו מבוסס על חשיבה חוקרת, ביקורתית ואנליטית. אבל עם הזמן הבנתי שיש גם הרבה מן המשותף. בשני העולמות ישנה התבוננות חוקרת ומחפשת. מבחינתי, שני העולמות משלימים אחד את השני ובעיקר משלימים אותי. כבר מההתחלה נמשכתי אל הפיגורטיבי. עם הזמן נמשכתי יותר ויותר לדמויות אנושיות, לציור פורטרטים... כמו בחיים, אנשים הם הדבר המשמעותי לי ביותר. למרות שאני מציירת בעיקר בצבעי שמן, אך גם בצבעי מים, אקריליק, פסטל ופחם.
אני מציירת בעיקר מהתבוננות, אבל לעולם שאני יוצרת יש חיים משל עצמו. כך אני מרגישה שכאשר הציור הולך ומתהווה, משהו חדש נוצר, קורם עור וגידים. זאת אני שבאה שם לידי ביטוי. את הציור גיליתי מאוחר. בעשורים הראשונים לחיי הבוגרים עסקתי במדע, בחקר המוח. הגילוי שאני יכולה לצייר היה סוג של מפץ בחיי. לכאורה, גיליתי שיש בי גם עולם אחר, שונה, שאינו מבוסס על חשיבה חוקרת, ביקורתית ואנליטית. אבל עם הזמן הבנתי שיש גם הרבה מן המשותף. בשני העולמות ישנה התבוננות חוקרת ומחפשת. מבחינתי, שני העולמות משלימים אחד את השני ובעיקר משלימים אותי. כבר מההתחלה נמשכתי אל הפיגורטיבי. עם הזמן נמשכתי יותר ויותר לדמויות אנושיות, לציור פורטרטים... כמו בחיים, אנשים הם הדבר המשמעותי לי ביותר. למרות שאני מציירת בעיקר בצבעי שמן, אך גם בצבעי מים, אקריליק, פסטל ופחם.
יצירות דומות
