פוסידון ונימפה בכחול
ציור מסדרת ״פעם ראשונה בעיר״ פעם ראשונה שגונבים לך את התיק בים. דמות עירומה יושבת ולצדה דמות מזוקנת האוחזת בקלשון נבנות בקווי כחול זורמים, על רקע של סימנים ורודים-קורליים תוססים. עבודת האקריליק מהירה ובטוחה, ומשלבת בין רישום מודגש לבין כתמים חופשיים שמשאירים את לובן הקנבס חי ונוכח. המפגש בין איקונוגרפיה קלאסית לפלטה עכשווית יוצר נוכחות ערה ושובבה.
קורין אביסדריס
קורין אביסדריס היא אמנית רב-תחומית פעילה, בוגרת אקדמיית "בצלאל" לאמנות ועיצוב. עבודותיה מוצגות בתערוכות רבות, בגלריות ובחללי אמנות בארץ ובעולם. הפרקטיקה האמנותית של אביסדריס מתמקדת במושג הדיוקן העצמי כדימוי נזיל, משתנה וחתרני. היא שולטת במגוון רחב של סגנונות ומדיומים, החל מציור שמן ואקריליק ועד לרישום וקומפוזיציות דיגיטליות, תוך שהיא חוקרת את הגבולות שבין הומור להתעלות, בין כאוס לעדינות, ובין המרחב האינטימי לציבורי. תהליך היצירה שלה מבוסס על רישום יומיומי כצורת מדיטציה וחקירה עצמית. אביסדריס מתמירה שברי תרבות חזותית עכשווית, מרשתות חברתיות ופרסום ועד לתולדות האמנות ותרבות הפופ, לכדי מיתולוגיה אישית עשירה. הקו האקספרסיבי והספונטני שלה לוכד מצבים רגשיים חולפים, תוך שהוא שוזר יחד שפות ויזואליות של סוריאליזם, דאדא, מודרניזם ופופ-ארט, עם המיידיות הגולמית של תרבות הרחוב. על ידי הצבת דמותה בתוך יצירות איקוניות ודימויים דיגיטליים, היא מעצבת מחדש את הזהות כפרפורמנס של מגדר ומבט. התוצאה היא גוף עבודה חיוני, אירוני ומודע לעצמו, המהרהר על המציאות הוויזואלית רוויית הגירויים של זמננו ועל הפרדוקסים של נראות ואותנטיות.
קורין אביסדריס היא אמנית רב-תחומית פעילה, בוגרת אקדמיית "בצלאל" לאמנות ועיצוב. עבודותיה מוצגות בתערוכות רבות, בגלריות ובחללי אמנות בארץ ובעולם. הפרקטיקה האמנותית של אביסדריס מתמקדת במושג הדיוקן העצמי כדימוי נזיל, משתנה וחתרני. היא שולטת במגוון רחב של סגנונות ומדיומים, החל מציור שמן ואקריליק ועד לרישום וקומפוזיציות דיגיטליות, תוך שהיא חוקרת את הגבולות שבין הומור להתעלות, בין כאוס לעדינות, ובין המרחב האינטימי לציבורי. תהליך היצירה שלה מבוסס על רישום יומיומי כצורת מדיטציה וחקירה עצמית. אביסדריס מתמירה שברי תרבות חזותית עכשווית, מרשתות חברתיות ופרסום ועד לתולדות האמנות ותרבות הפופ, לכדי מיתולוגיה אישית עשירה. הקו האקספרסיבי והספונטני שלה לוכד מצבים רגשיים חולפים, תוך שהוא שוזר יחד שפות ויזואליות של סוריאליזם, דאדא, מודרניזם ופופ-ארט, עם המיידיות הגולמית של תרבות הרחוב. על ידי הצבת דמותה בתוך יצירות איקוניות ודימויים דיגיטליים, היא מעצבת מחדש את הזהות כפרפורמנס של מגדר ומבט. התוצאה היא גוף עבודה חיוני, אירוני ומודע לעצמו, המהרהר על המציאות הוויזואלית רוויית הגירויים של זמננו ועל הפרדוקסים של נראות ואותנטיות.
יצירות דומות
