מתחת לשמים פתוחים

במרחב פתוח של ים ושמים, מתרחש רגע אינטימי ופשוט: אישה כורעת על החול מול ילדה קטנה, מציירת קו באצבעה ומזמינה אותה להתבונן. הדמויות ממוקמות בקדמת הקומפוזיציה, קרובות זו לזו אך מוקפות באופק רחב ונושם. האור הצלול מדגיש את גוני הטורקיז של הים ואת הזהב החמים של החול, בעוד הצללים הארוכים יוצרים תחושת זמן – אולי בוקר מוקדם או אחר צהריים רגוע. תנועת הגלים ברקע מאזנת את הסטטיות של הרגע האנושי, ומעניקה לציור קצב עדין בין נצחיות הטבע לחולפות הילדות. זהו ציור על למידה ראשונית, על מחווה קטנה של הכוונה, ועל הקשר השקט שבין דור לדור. מחווה אינטימית בלב נוף פתוח – רגע של נוכחות טהורה.