מגדלור מול הסערה
תחנת מגדלור ישנה זוהרת בכתום שרוף עמוק מתחת לשמיים איסלנדיים כבדים ומחשיכים, כשצבעה הוא החום היחיד בעולם שכולו אפור פלדה. ממוקם בקצה מדרון ירוק עם צלליתו של הר ברקע, הבניין הרגיש פחות כמו אדריכלות ויותר כמו זקיף בודד השומר על החוף. חיכיתי שהאור יבקע לרגע מבעד לעננים, ויעניק למבנה את זוהרו החטוף לפני שהסערה שבה ונסגרה.
עמוס דביר
המסע שלי בצילום החל לפני כעשר שנים במהלך טיול של חצי שנה בהודו ונפאל, ומאז הוא הפך לתהליך מתמיד של התפתחות ולמידה. כמהנדס תוכנה, הגישה האמנותית שלי משלבת בין סדר, מבנה ודיוק טכני לבין סקרנות חופשית ורגש. בעבודותיי אני מצלם אנשים, רגעים מהרחוב, תרבויות ונופים- דברים שמעוררים בי סקרנות או פשוט גורמים לי לעצור, לתכנן, לצלם, ולהפוך רגע גולמי ליצירה מוגמרת.
המסע שלי בצילום החל לפני כעשר שנים במהלך טיול של חצי שנה בהודו ונפאל, ומאז הוא הפך לתהליך מתמיד של התפתחות ולמידה. כמהנדס תוכנה, הגישה האמנותית שלי משלבת בין סדר, מבנה ודיוק טכני לבין סקרנות חופשית ורגש. בעבודותיי אני מצלם אנשים, רגעים מהרחוב, תרבויות ונופים- דברים שמעוררים בי סקרנות או פשוט גורמים לי לעצור, לתכנן, לצלם, ולהפוך רגע גולמי ליצירה מוגמרת.
יצירות דומות
