Alice in Wonderland
מה אם ארץ הפלאות לא הייתה תמימה כפי שזכרנו? ביצירה Alice in Wonderland, דמות הילדות האהובה מוצאת את עצמה מוקפת בהתפרצות פסיכדלית של פטריות צבעוניות, קפסולות וניגודים משעשעים. צבעים עזים וקווי מתאר שחורים ומודגשים יוצרים עולם שנראה במבט ראשון עליז ותמים, אך נוכחותן של הגלולות מעניקה לאגדה המוכרת פרשנות נועזת ומעוררת מחשבה. בשילוב של אמנות הפופ, נוסטלגיה והומור שחור, הציור מדמיין מחדש את ארץ הפלאות כמקום שבו הפנטזיה פוגשת את התרבות העכשווית, והתמימות מקבלת תפנית בלתי צפויה. בהשראת עבודתו של אמן הפופ העכשווי גרג גילמן (Greg Guillemin), היצירה משחקת עם הגבולות שבין דמיון ילדותי למציאות של עולם המבוגרים. כי לפעמים, גם לארץ הפלאות יש תופעות לוואי.
מוריאל אלמליח
מוריאל אלמליח היא אמנית עכשווית שיצירתה נעה בין אבסטרקט אקספרסיבי, פופ ארט וציור פיגורטיבי. בעבודתה, באקריליק על קנבס, היא חוקרת רגש, תנועה וזהות באמצעות שפות חזותיות שונות. עבודותיה האבסטרקטיות מתרגמות רגש לתנועה באמצעות שכבות של סימנים, טפטופים ומחוות ציוריות סוחפות, ויוצרות קומפוזיציות המונעות על ידי קצב, מתח ואנרגיה פיזית. ביצירות הפופ ארט שלה, היא שואבת השראה מדמויות מוכרות, מתרבות פופולרית ומדימויים עכשוויים, ומשלבת צבעים עזים, קומפוזיציות משחקיות והומור אפל כדי לבחון את הסתירות שבחיים המודרניים. מעבר לאבסטרקט ולפופ ארט, חלק מעבודותיה הפיגורטיביות של אלמליח שואבות מזיכרונות אישיים ומילדותה בחוף השנהב, ועוסקות בנושאים של אימהות, חוסן ומורשת תרבותית. כאוטודידקטית המונעת מאינסטינקט, אלמליח ניגשת לציור מתוך אינטואיציה ונכונות להתנסות. בין אם ביצירות אבסטרקטיות ובין אם בפיגורטיביות, עבודתה נעה בין ספונטניות לשליטה, כאשר הרגש נותר במרכז העשייה האמנותית שלה.
מוריאל אלמליח היא אמנית עכשווית שיצירתה נעה בין אבסטרקט אקספרסיבי, פופ ארט וציור פיגורטיבי. בעבודתה, באקריליק על קנבס, היא חוקרת רגש, תנועה וזהות באמצעות שפות חזותיות שונות. עבודותיה האבסטרקטיות מתרגמות רגש לתנועה באמצעות שכבות של סימנים, טפטופים ומחוות ציוריות סוחפות, ויוצרות קומפוזיציות המונעות על ידי קצב, מתח ואנרגיה פיזית. ביצירות הפופ ארט שלה, היא שואבת השראה מדמויות מוכרות, מתרבות פופולרית ומדימויים עכשוויים, ומשלבת צבעים עזים, קומפוזיציות משחקיות והומור אפל כדי לבחון את הסתירות שבחיים המודרניים. מעבר לאבסטרקט ולפופ ארט, חלק מעבודותיה הפיגורטיביות של אלמליח שואבות מזיכרונות אישיים ומילדותה בחוף השנהב, ועוסקות בנושאים של אימהות, חוסן ומורשת תרבותית. כאוטודידקטית המונעת מאינסטינקט, אלמליח ניגשת לציור מתוך אינטואיציה ונכונות להתנסות. בין אם ביצירות אבסטרקטיות ובין אם בפיגורטיביות, עבודתה נעה בין ספונטניות לשליטה, כאשר הרגש נותר במרכז העשייה האמנותית שלה.
יצירות דומות
