חיוך מעבר לכתף
נזיר צעיר מפנה אל הצופה חיוך רחב, בעוד קבוצת ילדים בגלימות ארגמן וכתום מתקדמת בין משטחי אבן. הקומפוזיציה משלבת רגע אישי וספונטני עם שכבות של דמויות, קפלי בד וקווים אלכסוניים היוצרים תחושת תנועה. הצילום על זכוכית מעניק לצבעים נוכחות בהירה וחדה, ומתאים במיוחד לסלון, למבואה או למשרד.
דיויד ג'ופי
אני דוקטור לפיזיותרפיה במקצועי וצלם אוטודידקט, עם למעלה מ-30 שנות ניסיון מאחורי העדשה. הצילום הוא דרכי להתבונן בעולם שסביבי, לתעד מראות ומצבים ברחבי העולם ולגלות נקודות מבט שאולי היו נותרות חבויות מן העין. עבודתי נוגעת במגוון רחב של נושאים - תרבויות, חיי רחוב, טבע, נופים, בעלי חיים ותהליכים הנדסיים – מתוך סקרנות מתמדת כלפי העולם והסיפורים שהוא טומן בחובו. בין אם אני משוטט בעיר, מטייל בטבע או ממריא במצנח רחיפה ממונע, אני מחפש את הפריים שלוכד משהו ייחודי: רגע מכונן, נקודת מבט מפתיעה או רגש שמדבר ללא מילים. עבורי, צילום הוא פחות יצירה של תמונה ויותר גילוי שלה – דרך לשמר רגעים, לחשוף פרטים ולשתף אחרים באופן שבו אני רואה את העולם.
אני דוקטור לפיזיותרפיה במקצועי וצלם אוטודידקט, עם למעלה מ-30 שנות ניסיון מאחורי העדשה. הצילום הוא דרכי להתבונן בעולם שסביבי, לתעד מראות ומצבים ברחבי העולם ולגלות נקודות מבט שאולי היו נותרות חבויות מן העין. עבודתי נוגעת במגוון רחב של נושאים - תרבויות, חיי רחוב, טבע, נופים, בעלי חיים ותהליכים הנדסיים – מתוך סקרנות מתמדת כלפי העולם והסיפורים שהוא טומן בחובו. בין אם אני משוטט בעיר, מטייל בטבע או ממריא במצנח רחיפה ממונע, אני מחפש את הפריים שלוכד משהו ייחודי: רגע מכונן, נקודת מבט מפתיעה או רגש שמדבר ללא מילים. עבורי, צילום הוא פחות יצירה של תמונה ויותר גילוי שלה – דרך לשמר רגעים, לחשוף פרטים ולשתף אחרים באופן שבו אני רואה את העולם.
יצירות דומות
