קורים של זיכרון

דיוקן מהורהר של אישה ברגע של פנייה פנימה. עיניה העצומות מרמזות על התעוררות שקטה – לתחושה, לזיכרון, לפגיעוּת. קורי המשי הלבנים אינם כבלים, אלא עקבות – קווים של חוויה, רגש וזמן. הפרחים הפורחים סביב צווארה מבטאים את צמיחתו של יופי דווקא מתוך המתח הרגשי. היצירה עוסקת במורכבות האנושית – במקום שבו עונג וכאב נשזרים יחד, והכמיהה לחופש נשארת תמיד נוכחת. סגנון: ריאליזם סמלי עכשווי, עם נגיעות סוריאליסטיות ואינטרוספקציה רומנטית. הציור משלב טכניקה ריאליסטית עם דימויים מטפוריים לביטוי חוויה פנימית. השפה החזותית שלו עדינה, רגשית ומהורהרת – ומזמינה את הצופה להיכנס לשקט של הזכירה.