עינת ברכה שניידר

נולדתי בשנת 1961 והחיבור שלי להתבוננות ועשייה יצירתית, התקיים בי מגיל ינקות. בשנות העשרים לחיי, סיימתי לימודים במגמה של תקשורת חזותית בבצלאל. ההתבוננות שלי בשנים ההן הייתה עמוסה וחסומה רגשית ונזקקה לחשיבה רציונאלית על מנת לשמור על המקום הרגשי. הביטוי היצירתי הגיע לכדי ביטוי בשנים ההן, ממקום קוגניטיבי עם חשש והסתרה של ביטוי רגשי. זיהיתי אצלי מצב תמידי של התבוננות בסביבתי עם חיפוש אחר חיבור לעצמי. ההתבוננות שלי, באה לכדי ביטוי יצירתי, תחילה דרך הרישום. ברישומים שלי ניתן היה לראות את החיפוש אחר זהות ואופי בקו הרישום, שייצר תחושת היקף לדימויים. בעשייה שלי כיום מתקיים חיבור עם משמעות לתחושת החלל שנוצרה ברישומים הללו. אני מזהה שלא הייתה אצלי בעבר, מודעות מה באמת מתקיים בתוכו. החיבור בין רגש לרציונל: אירוע דם לב שעברתי בשנות השלושים לחיי, היווה טלטלה רגשית עמוקה שהובילה אותי לחיפוש ויכולת מחודשת להתבוננות פנימה. היצירה בתקופה זו, היוותה עבורי כלי מקשר בין הרגש הפנימי, לתקשורת עם העולם סביבי. חיפשתי באופן לא מודע, דרך לביטוי יצירתי שיאפשר חיבור לחלקי רגש והתחברתי לציור אינטואיטיבי. עברתי בשנות ה - 50 לחיי, תהליך של מסוגלות לשיתוף חיצוני עם הצורך הנפשי בהתבוננות פנימה. יכולתי להתחבר בביטוי היצירתי לצבע וכתם, חשתי שחרור וחופש ביטוי, עם פחות ביקורתיות. המפגש המחודש עם תהליך היצירה, התהווה במהלך לימודי שיקום דרך אמנות בבית ברל, והמשיך בלימודי תעודה של טיפול ביצירה ובהבעה בסמינר הקיבוצים. במפגש המחודש, התחברתי עם תכנים רגשיים שצפו ועלו בתהליך האישי שעברתי בלימודים, חשתי לראשונה שאני יכולה לגעת יותר ברגש האוטנטי, להכיל אותו ולשמור עליו. לימודי הטיפול דרך אמנות היוו חלק משמעותי בתהליך הביטוי היצירתי שלי. ממכלול רחב יותר שמטרתו טיפול, נוצר בתוכי מרחב בו יכולתי לפגוש את הפחד מביטוי ולהתמודד עם הצורך שלי בביטויו כאמנית יוצרת. היצירה שלי נמצאת בתהליך של חיפוש תמידי. אני מושפעת מרעיונות הציור האינטואיטיבי ובעבודות שלי ניתן לראות חיפוש אחר דימוי עם שחרור אחיזה ממנו. התפתחות החשיבה והעשייה היצירתית:תחות היצירה העבודות המצ"ב שבחרתי להציג בפניכם, מספרות על חיבור נוסף בין חלקי הרגש והחשיבה שלי. זהו תהליך בו חזרתי לחלק מהעבודות שצוירו לפני כעשור, עם התבוננות מחודשת על מהו רישום עבורי. ממקום שמהווה אמצעי ביטוי מוכר ונשלט, הפך לכלי ביטוי רגשי בו אני מזהה כיצד אותו מיתאר שתיארתי בכתיבתי - התמלא. הרצון והצורך שלי לצייר במהלך 10 השנים האחרונות, נובע מידיעה פנימית שאני יכולה לנסות ולהתמודד עם חסימות הרגש שאני מזהה בעצמי, בלי פחד. עמדתי כאמן כרגע, נובעת בהכרח מהמקום הזה. אני מתחברת לריבוי הקולות הנשמעים כיום בעולם האמנות המיצג עבורי את חיפוש הדרך הפרטית שלי. זכיתי לתחושתי, ליצור ביטויים ויזואליים לתהליך אותו אני עוברת, בהצגת תערוכת יחיד במדייטק בחולון בשנת 2008 שנקראה "בשביל להתעורר יש לוותר על הפחד". העבודות לתערוכה, נעשו במחשב בתכנת FREE HAND ולוו בטקסט שכתבתי. הן היוו עבורי מפגש מחודש עם עולמות הביטוי היצירתי שלי, הכתם הצבע והרישום. במהלך שנות עבודתי כמטפלת בהבעה ויצירה, הצגתי בכמה תערוכות קבוצתיות. ביוני 2025, הצגתי בסינמטק תערוכת יחיד של צילומיי דימויים אותם כיניתי "שדים" שפגשתי בסביבתי. הדימויים מספרים על אופן ההתבוננות שלי. שם התערוכה "פראידוליה לפנים". תערוכה זו היוותה עבורי חיבור נוסף לשינוי, משום שהציגה ביטוי ויזואלי מתקשר, לתהליך ההתעוררות והשחרור מהפחד.